חלונות ארדון – הבדלי גרסאות

יצירתו של [[מרדכי ארדון]] ''''חזון ישעיהו'''', המוכרת יותר כ''''חלונות ארדון'''', היא יצירה מונומנטאליתמונומנטלית הכוללת חלונות זכוכית צבעוניים ([[ויטראז']]) אדירי מימדיםממדים (17X6.5 מטר), המעטרים את קיר המבואה ב[[הספרייה הלאומית|ספרייה הלאומית]] בקמפוס [[האוניברסיטה העברית]] ב[[גבעת רם]] ב[[ירושלים]]. החלונות עשויים להיחשב כשיא יצירתו של האמן. ארדון החל בהכנה לביצועה לקראת סוף 1980, והעבודה נמשכה ארבע שנים. ביצוע העבודה, בפיקוחו של האמן, נעשה ב"אטלייה סימון" בריימס (Reims) שב[[צרפת]], על ידי שארל מארק בין השנים 1982-84. המפעל התאפשר גם הודות לתרומתם ולמאמציהם של אפרים וצפירה אילין.

ארדון סבר שחזון הנביא, המתקומם נגד אכזריותן של המלחמות ושואף לשלום אוניברסאליאוניברסלי, הולם גם את ימינו אנו, שכן המלחמות לא נעלמו מן העולם. חזון אחוות-העמים של ישעיהו, המנבא את תום עידן המלחמות והרדיפות, הלם את ערכי [[הומניזם|ההומניזם]] בהם דגל ארדון מנעוריו, ושהיו בעיניו "סם-הנגד הטוב ביותר כנגד המיליטריזם והשוביניזם"‏‏<ref name="Schwarz12">[[ארטורו ‏שוורץ]], '''מרדכי ארדון: צבעי הזמן''', [[2003]], [[ירושלים]], בהוצאת [[מוזיאון ישראל]] ו[[מוזיאון תל אביב לאמנות]]. עמ' 12.‏</ref>.

החלון הראשון, השמאלי, עוסק בכוח המשיכה האוניברסאליהאוניברסלי של ירושלים, ומתייחס לפסוק : "והלכו עמים רבים ואמרו: לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלוהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (ישעיהו ב', 3).

ארדון לא צייר את העמים העולים לירושלים, אלא סדרת שבילים שעל כל אחד מהם רשום הפסוק: "לכו ונעלה אל הר ה'..." בלשונו של אחד העמים ובאותיות שונות: [[אלפבית לטיני|לטיניות]], [[אלפבית יווני|יווניות]], [[אלפבית ערבי|ערביות]] ועוד. השבילים מסמלים את הדרכים המוארות בהן עתידים עמים רבים להעפיל לירושלים שתהפוך לעיר השלום האוניברסאליהאוניברסלי.

{{ציטוט|תוכן="הקומפוזיציה של הוויטראי כולה הד והד חוזר... קול ובת-קול, הן בצבע והן בצורה...היא חיה על ניגודים והשלמות.. גון רודף גון וצורה רודפת צורה.. מתנגשים או משלימים – קומפלימנט או קונטראסט... הלובן שבדרכים העקלקלות משמאל מוצא הד בלובן של האתים בצד ימין... גוני שמים באולטראמארין וסוגל עולים ומתחדשים בכחול של שלווה וביטחה שמעל לשברי כלי הזין... והאדום, האדום האכזרי שבאמצע, טובע בחלודה, באדום-חום של התותח על כדוריו ופגזיו.. הד וחזרה גם בצורה: הקשתות של הצורות העקלקלות שבדרכים משמאל פורצות שוב בשברי כלי הזין שמתחת לאתים מימין. ניגודים והשלמות בכל... קונטראסטים בצבע, בצורות, באור וצל, בגדול וקטן, בקר וחם... כעין קומפוזיציה מוסיקליתמוזיקלית לפנינו... קול חצוצרה ושופר מלחמה באדום מזה, וקול מנחם בכחול מזה. קול המקל ומשקיט את צערו של האדם, את קינת האדם והאדמה."|מקור=מרדכי ארדון, "מרדכי ארדון על יצירתו", בתוך חלונות ארדון. ירושלים.‏‏<ref>‏מופיע גם אצל שוורץ, '''מרדכי ארדון: צבעי הזמן''', עמ' 13‏</ref>}}