צ'ארלסטון (מחול) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ויקיזציה |
מ בוט החלפות: גרסאות; |
||
שורה 4:
מקור הריקוד בשיר בשם ''The Charleston'' מאת ג'יימס פ. ג'ונסון, שהושפע מביקורו בעיר [[צ'ארלסטון (מערב וירג'יניה)]]. השיר הפך ל[[להיט]] במחזה ''Runnin' Wild''<ref>[http://ibdb.com/production.asp?ID=9308 המחזה במסד הנתונים של ברודוויי]</ref> שהוצג בברודוויי בשנים [[1923]] - [[1924]].
הריקוד, הבנוי על [[מקצב]] [[ג'אז]], הופיע במסבאות בלתי-חוקיות (speakeasy) בדרום [[ארצות הברית]] ב[[תקופת היובש]]. למרות שהבסיס הקצבי נבע ממוזיקה [[אמריקאים אפריקאים|אפרו אמריקאית]] או [[קובה|קובנית]] (לפי ניתוחו של המוזיקולוג [[גונתר שולר]], מדובר בסוג של [[הבנרה]]<ref>Early Jazz - Its Roots and Musical Development. Gunther Schuller. 1968. Oxford University Press. pages 148, 173 19-500097-8 0-19-504043-0. ISBN</ref>) נפוץ הריקוד בקרב לבנים. היה זה בתחילה ריקוד [[סולו (מוזיקה)|סולו]] של נשים שנחשב מיני, מגרה ובלתי מוסרי, מאוחר יותר נוצרו גם
בשנות ה-20, לאחר הצלחת ''The Charleston'' המקורי, נפוצו עוד ועוד הקלטות של שירי צ'ארלסטון לריקודים. הקצב של שירים אלה היה מהיר (300 - 350 [[תיבה (מוזיקה)|תיבות]] בדקה) והם נוגנו על ידי הרכבי תזמורות לריקודים ([[ביג בנד]] מוקטן שכלל כ-10 נגנים בכלי נשיפה ו[[חטיבת קצב]] שכללה [[מערכת תופים|תופים]], [[קונטרבס]] ו[[פסנתר]] או [[גיטרה]]). הריקוד שולב הן במופעי [[וודוויל]] כמופע ראווה (שם נדרשה מהרקדניות המופיעות גם [[להטוטנות]] ויכולת ריקוד ואקרובטיקה) והן במסיבות פרטיות, באולמות ריקודים ובבתי קפה (שבשל תקופת היובש מילאו את מקומם של ה[[פאב|בר]]ים) בהם ניגנו צ'ארלסטון לריקודים עבור קהל המבלים.
| |||