פוטואלסטיות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 11:
{{הערה|Timoshenko S.P. & Woinowsky-Krieger S.,Theory of Plates and Shells, McGraw-Hill 1970, p.362 ISBN 0-07-085820-9}}
{{הערה|אטינגן שלמה, עורך, מדריך לאינג'ינר, כרך ראשון מדעי היסוד, מסדה תשכ"ה, ע' 224}}
{{הערה|Young W.C., Roark's Formulas for stress and Strain, 6th ed., McGraw-Hill 1989 pp.51-58 ISBN 0-07-072541-1}}.
התפתחות במבנים בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20 היו חלק מהתפתחות ה[[תעופה]], והשיפורים העצומים שחלו במבנה [[מטוס|מטוסים]] ובביצועיהם נבעו, בין השאר משיפור בחומרי המבנה, ובגיאומטריה של המבנה.
יישום הטכנולוגיות שפותחו ב[[מלחמת העולם השניה]] הניב שפע של דגמי מטוסים שהתאפיינו במבנה קל מאד יחסית למשקלם. מבנה כזה רגיש להעמסה מחזורית, הגורמת ל[[עייפות החומר]], יותר מאשר להעמסה סטטית, ולכן השיטות הישנות והפשוטות להוכחת העמידות של מבנה – העמסה הדרגתית עד כשל אינן מספקות, משום שאופן הכשל ומקומו שונים. הפוטואלסטיות בהיותה שיטה המאפשרת כיסוי שטחים שלמים מאפשרת זיהוי האזורים בהם צפוי כשל [[עייפות החומר|התעייפות]].
| |||