|
== הניקוד בערבית ==
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[תשכיל]], [[תג'ויד]]}}
[[קובץ:Konya06.JPG|שמאלימין|ממוזער|150px|כתב יד של [[קוראן]] שבו מסומנת ההגייה באמצעות נקודות אדומות]]
הניקוד בערבית הומצאההומצא בסוף [[המאה ה-7]] או תחילתבתחילת [[המאה ה-8]], כדי לשמר את מסורת ההגייה של ה[[קוראן]]. סימני הניקוד הראשונים היו נקודות, בדרך כלל אדומות, שהוספו מעל, מתחת או לפנילאחר האות כדי לציין את התנועות i, a ו-u בהתאמה.
ב[[המאה ה-9|מאה ה-9]] התגבשה צורת הסימנים כפישהםכפי שהם מוכרים לנו כיום: קו מעל האות לציון תנועת a (פתחה), קו מתחת לאות לציון תנועת i (קסרה), ואות و קטנה מעל האות לציון תנועת u (צ'מה). סימנים אלו מוכפלים כדי לסמן [[תנוין]] (הוספת העיצור n לאחר תנועה סופית). חמישה סימנים נוספים שהתגבשו באותה עת הם סוכון"סֻכון" (לציון העדר תנועה), "[[המזה]]" (לציון פוצץ סדקי), "מדה" (בדרך כלל לציון תנועת a ארוכה), "שדה" (לציון הכפלת עיצור), ו-"וצלה" (לציון נחותנחותה של האות אל"ף).
[[קובץ:Quran-Mus'haf Al Tajweed.jpg|שמאל|ממוזער|150px|מהדורת [[קוראן]] מודרנית, שבה אופן ההגייה של הטקסט מסומן על ידי צבעים שונים של האותיות]]
בעת הקריאה הליטורגית של הקוראן חלים שינויים פונטיים רבים, כגון הידמות בין עיצורים, הארכת תנועות, אנפוף ועוד,. שביצועםביצועם הנכון הוא תנאי לקיום מצוות הקריאה ב[[אסלאם]]. מערכת השינוייםשינויים פונטיים הזוזו מכונה [[תג'ויד]]. שניים מתוך השינויים הללו משתקפים בסימנים מיוחדים שהוספו לטקסט של הקוראן: מעל האות נו"ן נוספה م קטנה היכן שיש לקרוא את הנו"ן כ-m ("אקלאבאִקלאב"); לאחר תנועה נוספה כעין כ"ף הפוכה כדי לציין הארכה יתירה של אותה תנועה ("מדמַדּ").
בדורות האחרונים, עקב השתכללות הדפוס, החלו חכמי תורת הקריאה בקוראן להוציא מהדורות שבהן מסומנת ההגייה הנכונה באמצעות צבעשימוש האות, כאשרבצבעים: לכל קטגוריית שינויי הגייה יש צבע משלה, והאות נדפסת בצבע המתאים כדי לסמן את השינוי שחל בה (ראו תמונה משמאל). זהו למעשה ניקוד מודרני שבו במקום הוספת סימנים בסמוך לאות הרלוונטית משתמשים בצביעת אותה אות.
[[קטגוריה:ניקוד|*]]
| 