ניקוד – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏הניקוד בערבית: תקלדה + ניקוד
שורה 66:
הניקוד בערבית הומצא בסוף [[המאה ה-7]] או בתחילת [[המאה ה-8]] כדי לשמר את מסורת ההגייה של ה[[קוראן]]. סימני הניקוד הראשונים היו נקודות, בדרך כלל אדומות, שהוספו מעל, מתחת או לאחר האות כדי לציין את התנועות i, a ו-u בהתאמה.
 
ב[[המאה ה-9|מאה ה-9]] התגבשה צורת הסימנים כפי שהם מוכרים לנו כיום: קו מעל האות לציון תנועת a (פתחהפַתחַה), קו מתחת לאות לציון תנועת i (קסרהכַּסרָה), ואות و קטנה מעל האות לציון תנועת u (צצַ'מהמָּה). סימנים אלו מוכפלים כדי לסמן [[תנוין]] (הוספת העיצור n לאחר תנועה סופית). חמישה סימנים נוספים שהתגבשו באותה עת הם "סֻכוןסֻכּוּן" (לציון העדר תנועה), "[[המזה]]" (לציון פוצץ סדקי), "מדה" (בדרך כלל לציון תנועת a ארוכה), "שדהשַׁדָּה" (לציון הכפלת עיצור), ו-"וצלהוַצלָה" (לציון נחותה של האות אל"ף).
 
[[קובץ:Quran-Mus'haf Al Tajweed.jpg|שמאל|ממוזער|150px|מהדורת [[קוראן]] מודרנית, שבה אופן ההגייה של הטקסט מסומן על ידי צבעים שונים של האותיות]]