ראש השנה – הבדלי גרסאות

מקור המנהג בדברי האמורא [[אביי]] בתלמוד, המציין שיש לאכול "קרא" ([[דלעת]] או [[קישוא]]), "רוביא" (מין [[שעועית]], או [[חילבה]]), "כרתי" ([[כרישה]]), "סלקא" ([[סלק]], [[תרד]] או עלי מנגולד) ו"תמרי" ([[תמר (עץ)|תמרים]]). בתקופת ה[[גאונים]] מוזכרת גם אכילת דבש, בשר שמן וראש כבש. היסוד לאכילת [[דבש]] ובשר שמן הוא קדום מאוד, וכבר ב[[ספר נחמיה]] מוזכר שעזרא ונחמיה הורו לעם בראש השנה "לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם" (נחמיה, ח', י').

בתקופת ה[[ראשונים]] הוזכרה גם אכילה של [[רימון]], תפוח ודגים. רק בסוף תקופת הראשונים, בקרב יהדות אשכנז אוחד המנהג של אכילת הדבש עם מנהג אכילת התפוח למנהג המפורסם של אכילת תפוח בדבש, שהתפשט לרבות מקהילות ישראל גם במקומות אחרים. מאכלים רבים נוספו במרוצת הדורות, אשר שונים לעתים בקרב [[יהדות התפוצות|עדות ישראל השונות]].