איגרות הרמב"ם – הבדלי גרסאות

איגרת השמד (הנקראת גם: מאמר קידוש השם) היא ככל הנראה האיגרת הראשונה הידועה לנו שכתב הרמב"ם. יש המשערים שכתב את האיגרת כשהיה בעצמו בארצות שבהן היה השמד שאליו התייחס (ראה להלן), ויש המשערים שהוא כתב אותה זמן קצר לאחר שעזב בעצמו את [[צפון אפריקה]] בדרכו ל[[ארץ ישראל]] בשנת [[1165]] (הרב [[יצחק שילת]] משער כי האיגרת נכתבה בהיותו בארצות השמד, ועודכנה על ידו משהגיע לארץ ישראל). באיגרת זו, שמקורה לא נשתמר ובידינו תרגומים שונים שלה בלבד, דן הרמב"ם בתגובה היהודית הראויה לתופעת השמד ב[[מרוקו]] וב[[ספרד]], שהוא עצמו חווה, ונראה כי דבריו נכתבו מתוך ניסיון אישי. האיגרת נכתבה כתגובה למאמר שכתב חכם אלמוני, אשר יצא בחריפות כנגד אותם שלא עמדו בשמד וקיבלו בפיהם את הדת ה[[איסלםאסלאם|איסלמית]]. הרמב"ם יצא נגדו בחריפות, וקבע שה[[אנוסים]] שנאלצו להתאסלם למראית עין כדי להציל את חייהם, אין דינם כדין עובדי [[עבודה זרה]], ולא חל עליהם הכלל של ייהרג ואל יעבור. עם זאת, הפציר בהם לעזוב את ארצם מהר ככל האפשר, כדי שיוכלו לקיים את אמונתם בגלוי במקום שאין בו רדיפות ואינוס לשמד. בשולי האיגרת הוא גם יצא נגד אותם המבכרים להישאר בארצות השמד מתוך ציפייה לביאת ה[[משיח]] שיגאל אותם, והבהיר ברורות שאין אנו יודעים מתי יבוא המשיח, וכי אל לו לאדם לנהוג כאילו יגיע המשיח מיד.