תאודול ריבו – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Luckas-bot (שיחה | תרומות) מ בוט מוסיף: pt:Théodule-Armand Ribot |
עוז גבריאל (שיחה | תרומות) עריכה מלאה |
||
שורה 1:
{{לערוך|לא מסודר|נושא=אישים|נושא2=אירופה}}
{{אישיות|
[[תמונה:Théodule Ribot.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תאודול ריבו]]▼
|שם=תאודול ארמן ריבו
'''תאודול ארמן ריבו''' ([[צרפתית]]: '''Théodule-Armand Ribot'''{{כ}}; [[18 בדצמבר]] [[1839]] – [[9 בדצמבר]] [[1916]]) היה [[פסיכולוג]] [[צרפת|צרפתי]], נחשב כאבי ה[[פסיכולוגיה]] בצרפת. נולד בגואנגן. ▼
|כיתוב=תאודול ריבו
|תאריך לידה=[[18 בדצמבר]] [[1839]]
|מקום לידה=גואנגן, [[צרפת]]
|תאריך פטירה=[[9 בדצמבר]] [[1916]]
|ידוע בשל=[[פסיכולוגיה]]
}}
▲'''תאודול ארמן ריבו''' ([[צרפתית]]: '''Théodule-Armand Ribot'''{{כ}}; [[18 בדצמבר]] [[1839]] – [[9 בדצמבר]] [[1916]]) היה [[פסיכולוג]] [[צרפת|צרפתי]], נחשב כאבי ה[[פסיכולוגיה]] בצרפת
==ראשית דרכו==
ריבו
ריבו לימד [[פילוסופיה]] בבית-הספר התיכון וסו (Vesoul) ובתיכון לוואל (Laval). לאחר מכן חזר לפריז כדי להקדיש עצמו למחקריו ב[[פסיכולוגיה ניסויית]]. בשנת [[1885]] העביר סדרת הרצאות בנושא זה ב[[סורבון]], וב-[[1888]] התמנה לראש הקתדרה לפסיכולוגיה ניסויית ב[[קולז' דה פראנס]] .
==גישתו המיקצועית==
הגישה ה[[פוזיטיביזם|פוזיטיביסטית]] של ריבו עוצבה בעקבות תאוריות ה[[אבולוציה]] של [[הרברט ספנסר]] ו[[ג'ון היילינג ג'קסון]] על ידי הפסיכולוגיה האסוציאטיבית הבריטית, ועל ידי [[נוירופיזיולוגיה]] ניסויית גרמנית.
בעקבות שיטות מחקר ניסוייות וסינתטיות, הביא ריבו מספר רב של ערכאות למוזרויות מורשות. הוא הקדיש תשומת לב מיוחדת לפן הפיסי של חיי הנפש, והתעלם מכל גורם רוחני או לא-חומרי באדם. בספרו '''הפסיכולוגיה האנגלית בת-זמננו''' ('' La Psychologie anglaise contemporain'', ]]1870[[) הוא מציין את אהדתו לאסכולה הסנסציונליסטית, ואת תרגומו ל'''עקרונות הפסיכולוגיה''' של [[הרברט ספנסר]].
===שכחה והיזכרות===
ריבו היה מחברה של [[מונוגרפיה]] רבת השפעה במאה ה-19 על [[שכחה]] והיזכרות, '''מחלות הזיכרון: מאמר בפסיכולוגיה פוזיטיבית''' (, ''Les Maladies de la mémoire'' 1881). ספרו של ריבו הוא בו זמנית דין-וחשבון על ה[[זיכרון]] ועל טבעו של ה[[אני]] והמודעות העצמית (''le moi''). כפי שריבו מציג זאת, העצמי נחווה כשני מצבי קיום תלויים החודרים זה את זה הדדית (בדומה לזיכרון אצל [[מרסל פרוסט]]).
העצמי הדיאכרוני, "האישיות המודעת" על-פי ריבו, מכיר וחווה את עצמו דרך המשכיותו עם
▲ריבו היה מחברה של מונוגרפיה רבת השפעה במאה ה-19 על [[שכחה]] והיזכרות, '''מחלות הזיכרון: מאמר בפסיכולוגיה פוזיטיבית''' (, ''Les Maladies de la mémoire'' 1881). ספרו של ריבו הוא בו זמנית דין-וחשבון על ה[[זיכרון]] ועל טבעו של ה[[אני]] והמודעות העצמית (''le moi''). כפי שריבו מציג זאת, העצמי נחווה כשני מצבי קיום תלויים החודרים זה את זה הדדית (בדומה לזיכרון אצל [[מרסל פרוסט]]). הראשון ביניהם הוא סך כל מצבי המודעות העכשוויים; ריבו עורך אנלוגיה בין מובן זה של העצמי עם שדה ראייה: התפיסה במרכז השדה חדה ומפורטת אך באזור השוליים של שדה הראייה היא הופכת פחות מדויקת. במהלך אירועים רגיל, הרשמים והזיכרונות שנתפסים במרכז המודעות מוחלפים ברשמים חדשים ונגישים יותר. הרשמים שהעתקו נדחפים למצב מודעות נמוך יותר, בשולי המודעות. הרשמים שנותרים במרכז המודעות מתאחדים כעת סביב רשמים חדשים, כפי שעשו לפני-כן. רכז תשומת הלב שמופיע "הופך לנקודה בה נוצרות אסוציאציות חדשות; ובאופן זה הרכב חדש, '''[[אגו]]''' חדש [le moi], נוצר" <ref> Ribot, ''Diseases of Memory: An Essay in the Positive Psychology'' 1883: 107, 108 </ref>. ארגון חושף ונוזלי זה של מצבי תודעה הנו שווה ערך למה שאנו עשויים לקרוא לו עצמי סינכרוני.
===אמנזיה===
▲העצמי הדיאכרוני, "האישיות המודעת" על-פי ריבו, מכיר וחווה את עצמו דרך המשכיותו עם העבר. זהו '''העצמי כסובייקט של ההיסטוריה של עצמו'''. ככזה, זהו דבר מיוצר, מוזן ומחודש על ידי הזיכרון. כמו העצמי הסינכרוני, זוהי תופעה שמשנה צורה במהירות, שעוברת ללא הפוגה דרך שלבי גדילה, דגנרציה ושעתוק. אך חידוש עצמי הוא אפשרי רק משום שמקום לזיכרונות חדשים ואסוציאציות חדשות נוצר כל הזמן. והמקום זמין רק משום שזיכרונות ישנים דוהים, ונחלשת יכולתם לעורר רגשות אליהם קושרו בעבר, עד שלעתים הם אינם אלא זיכרונות של זיכרונות. לשון אחר, התזה של ריבו היא שהשכחה היא בו-זמנית נורמאלית והכרחית: "לחיות פירושו לרכוש ולאבד; החיים מורכבים מהתפרקות כמו-גם מצבירה. שכחה היא התפרקות...ללא ההחרבה הטוטאלית של מספר רב מאוד של מצבי תודעה, וההדחקה הזמנית של רבים אחרים, היזכרות הייתה דבר בלתי אפשרי. שכחה, מלבד במקרים מסוימים, אינה מחלה של הזיכרון, אלא תנאי לבריאות ולחיים" <ref>Ribot 1883: 61 </ref>.
# צורה מולדת הקשורה ליכולות קוגניטיביות מופחתות # צורה זמנית המסומנת בהתקפה פתאומית והפוגה פתאומית # צורה פְּרוֹגְרֶסִיבִית המתויגת דרך התפרקות מבנה הזיכרון # בשלוש הקטגוריות הראשונות, אמנזיה שווה לאובדן זיכרון שנגרם כתוצאה מהתרוששות פתולוגית או מפירוק העצמי. בקטגוריה הרביעית, אמנזיה היא אקט הסתרה והיא גורמת ל'''[[טרנספורמציה פתולוגית]]''' של העצמי. מקרים של אמנזיה תקופתית מחולקים לשני סוגים. "הצורה המתקדמת" המורכבת משינוי [[אישיות]] מודעות: כל אישיות מעוכבת על ידי מלאי הזיכרונות שלה, ואף אישיות אינה יכולה לבוא במקום רעותה. ריבו קרא למצב זה "מודעות כפולה". בנוסף לסוג המפותח הזה של אמנזיה תקופתית, ישנה "צורה לא מפותחת" אותה מקשר ריבו עם "קורבנות סומנמבוליזם (somnambulism), טבעי או נגרם". סומנמבוליזם מקביל פחות או יותר למה שמכונה כיום מצב היפנוטי או דיסוציאטיבי.
==פרסומים==
{|
|- valign="top"
|
<div style="direction: ltr;">
* ''La Psychologle anglaise contemporaine'' (1870)
שורה 26 ⟵ 50:
* ''La Philosophie de Schopenhauer'' (1874)
* ''La Psychologie allemande contemporaine'' (1879)
|
* ''Les Maladies de la mémoire'' (1881)
* ''Les Maladies de la volonté'' (1882)
* ''Les Maladies de la personnalité'' (1885)
* ''''La Psychologie de l'attention'' (1888)
|
* ''La Psychologie des sentiments'' (1896)
* ''L'Evolution des idées genérales'' (1897)
שורה 36 ⟵ 62:
* ''Essai sur les passions'' (1906)
</div>
|}
==הערות שוליים==
| |||