יאיר צבן – הבדלי גרסאות

פעילותו כחבר כנסת הייתה מגוונת ועסקה בנושאים רבים. צבן היה מן הבולטים בראשי [[שמאל ציוני|השמאל הציוני]] בתקופה זו, תמך במשא ומתן עם [[אש"ף]] ובפתרון "[[שתי מדינות לשני עמים]]", התנגד ל[[כפייה דתית|כפייה הדתית]] והיה בין מובילי היוזמה לחקיקת החוק נגד ה[[גזענות]], אך את עיקר מרצו הפנה לתחום החברתי. צבן היה פעיל בייזומה של חקיקה סוציאלית, ושימש כתובת לפניות רבים בנושאים חברתיים וכלכליים. אף כשכיהן כחבר הכנסת, הגיש ב[[קול ישראל]] תוכנית בשם "חיים", שבה סייע לאזרחים בפתרון בעיות חברתיות שהעלו בפניו, כגון עיוותים בחוקי הגמלאות, אי צדק במגעים עם הרשויות ועוד. בשנות השמונים הגיש במסגרת פינה קבועה ב[[גל"צ]] "מכתבים להרצל" בהם הצביע על סטייתה של ישראל מהרעיונות שהעלה [[הרצל]] בנאומיו וביומנו. בתקופת כהונתו כחבר הכנסת (להבדיל מעברו הקומוניסטי במוצהר) ניתן לראותו כ[[סוציאל דמוקרטיה|סוציאל דמוקרט]] ואחד ממובילי המאבק החברתי בישראל.

 

 

בשנת [[1992]] מונה ל[[השר לקליטת העלייה|שר לקליטת העלייה]] ושימש בתפקיד זה בממשלות [[יצחק רבין]] ו[[שמעון פרס]]. היו אלו שנים שבהן נקלט גל העלייה הגדול של [[העלייה מחבר העמים בשנות התשעים|עולי חבר העמים]], וכן השנים שלאחר מבצעי העלייה הגדולים שהביאו לארץ את [[ביתא ישראל|עולי אתיופיה]]. צבן התמודד עם האתגרים הגדולים שהציב בפניו התפקיד, בעודו משמש כסמן שמאלי בממשלה. כמנהיג במפ"ם ובמרצ גילה נאמנות לראש הממשלה רבין והיה מאנשי אמונו בתקופה רגישה זו. על אף החלטות שלא מצאו חן בעיני רבים בשמאל כמו [[גירוש פעילי החמאס ללבנון]] בשנת [[1993]], הבטיחו צבן וחבריו להנהגת מרצ כי מצדם לא יהיה איום לרוב הרופף ממילא שהיה לממשלה, שביצעה לטענתם צעדים היסטוריים רבים. למרות זאת לא נרתע מגינוי פומבי חריף של הקריאה ל"שבירת העצמות" של פעילי [[האינתיפאדה הראשונה]]. לימים הביע חרטה על כך שמרצ לא הפכה את תביעתה מרבין להוריד את המתנחלים מ[[תל רומיידה]] בחברון, בעקבות [[טבח מערת המכפלה]], לאולטימטיבית עד כדי פרישה מממשלתו.

 

כיהן כחבר הכנסת ושר עד [[1996]]. בשנה זו הודיע במפתיע על פרישתו, ונימק אותה באמירה לפיה "לאחר 45 שנים של פעילות פוליטית אינטנסיבית אני מבקש לפעול גם בתחומים אחרים".

 

אחרי פרישתו לימד כ[[מורה מן החוץ]] בתוכנית למדיניות ציבורית ב[[אוניברסיטת תל אביב]]; עמד במשך 9 שנים בראש המועצה האקדמית של מכון לבון לחקר [[תנועת העבודה]]; כיהן במשך 10 שנים כיו"ר מית"ר - מכללה ליהדות כתרבות; כיהן במשך 6 שנים כחבר בחבר הנאמנים של [[הסוכנות היהודית]]; 10 שנים יו"ר-עמית של 'הפדרציה הבינלאומית של היהודים ההומניסטים החילוניים' (ממנה פרש לרגל חילוקי דעות רעיוניים).

 

 

ב-1984 הוענק לו מגן איתמר בן-אב"י מטעם תא הכתבים הפרלמנטריים של [[אגודת העיתונאים]]. ב-1997 - תואר [[דוקטור לשם כבוד]] מטעם [[היברו יוניון קולג']]. ב-2004 - "יקיר הבטיחות" מטעם המוסד לבטיחות וגהות של מדינת ישראל, על פעילות רבת שנים להגנת בטיחותם של עובדים.