פסיכולוגיה הומניסטית – הבדלי גרסאות

* לא ניתן לצמצם אנשים ל"מרכיבים".

* יש ייחוד לאנשים מעצם טבעם.

* התודעהה[[תודעה]] האנושית כוללת את תודעת העצמי בהקשר החברתי (של אנשים אחרים).

* לאנשים יש [[בחירה|בחירות]] ואחריות.ו[[אחריות]]

* האדם פועל באופן מודע ומחפש [[משמעות]], [[ערך (אתיקה)|ערכים]] ויצירתיות. ו[[יצירתיות]]

ניתן לאתר את שורשי הגישה ההומניסטית ב[[אקזיסטנציאליזם|פילוסופיה האקזיסטנציאליסטית]] ([[סרן קירקגור|קירקגור]], [[פרידריך ניטשה|ניטשה]], [[מרטין היידגר|היידגר]], ו[[ז'אן פול סארטר|סארטר]]). ניתןכמו למקםכן, אותהניתן למקמה במסגרת יחסי הכוחות בין שלוש הגישות השולטות בפסיכולוגיה: [[ביהביוריזם]], [[פסיכואנליזה]] והומניזםו[[הומניזם]]. הגישה הראשונה התפתחה ממחקריו של [[איוואן פטרוביץ' פבלוב|פבלוב]] לגבי [[רפלקס]]ים מותנים והייתה אחת מאבני היסוד של הפסיכולוגיה המודרנית, בהנהגת [[ג'ון ב' ווטסון|ג'ון ווטסון]]. הגישה השנייה נבעה ממחקריו בתחום הפסיכואנליזה של [[זיגמונד פרויד|פרויד]] ומהתאוריות של [[אלפרד אדלר|אדלר]], [[אריק אריקסון|אריקסון]], [[קרל גוסטב יונג|יונג]], [[אריך פרום|פרום]], ואחרים. ההתמקדות בגישה זו הייתה על עומק ה[[נפש]] (פסיכה) האנושית, שחייב להיות משולב עם התודעה כדי ליצור אישיות בריאה.

לקראת סוף [[שנות ה-50]], התקיימו ב[[דטרויט]] שתי פגישות בין פסיכולוגים אשר ביקשו לייסד אגודה מקצועית המוקדשת לחזון יותר הומניסטי וערכי. החזון היה ליצור תיאור שלם של משמעות הקיום האנושי תוך חקירת היבטים של הניסיון האנושי כמו [[אהבה]], [[תקווה]] ו[[יצירתיות]]. הפסיכולוגים הללו, ובכללם [[אברהם מאסלו]] עמדו במרכז יצירת גישה שלישית בפסיכולוגיה, "כוח שלישי", כפי שמאסלו כינה אותה. הפגישות הראשוניות הללו הובילו להתפתחויות אחרות, כמו פרסום של the Journal of Humanistic psychology החל מ-[[1961]] וכן הקמת ה"אגודה לפסיכולוגיה הומניסטית" (AHP) ב-[[1963]].