המלחמה הלטינית – הבדלי גרסאות

'''המלחמה הלטינית''' היא שמה של מלחמה שנערכה בין [[הרפובליקה הרומית]] לבין [[הברית הלטינית]] בין השנים [[340 לפנה"ס]] ל-[[338 לפנה"ס]]. המלחמה נערכה על רקע התחזקותה המדינית והצבאית של רומא במאות ה-5 וה-4 ושינוי מאזן הכוחות הפוליטי בין שני רומא והלאטינים.

הרפובליקה הרומית והברית הלטינית היו בנות ברית כבר משנת [[493 לפנה"ס]] שבה נחתם הסכם שלום בין הצדדים שנקרא על שם הקונסול הרומי [[ספוריוס קאסיוס]]. ההסכם נתן לשני הצדדים מעמד שווה מבחינה מדינית, הבטיח תמיכה צבאית הדדית במקרה של מלחמות עתידיות, פיקוד משותף ואחיד במקרה של שיתוף פעולה צבאי וחלוקה שווה של שלל מלחמה. כמו כן כלל חוזה קאסיוס שורה של הסכמות שנועדו לאפשר סחר פרטי חופשי בין לאטינים ורומים. הסכם זה היה בסיס הכרחי להתגוננות [[לאטיום]] מפני אויביה, ליצירת זכויות האזרח הלאטיניות ולהתפשטות המושבות הלאטיניות והרומיות באיטליה. לברית הרומו לטינית הצתרפו ה[[הרניקים]] בשנת [[486 לפנה"ס]].

בשנת 381 לפנה"ס קיבלו אזרחי העיר הלאטינית [[טוסקולום]] אזרחות רומית והעיר נבלעה למעשה במדינה הרומית. פעולה זו שסעה את לאטיום לשני חלקים. משנה זו והלאה הקרע בין הלאטינים לרומא החל להיות גלוי וערים לטינות חזקות כגון [[וליטראי]], [[טיבור]] ופראניסטהו[[פראניסטה]] החלו לפעול שלא במסגרת הברית הלטינית. אף על פי כן, בשנת 358, עם חידוש הברית בין ההרניקים לרומא, חידשו רוב חברי הברית הלטינית את הסכם קאסיוס, כנראה מחשש מהפלישות המחודשות של הגאלים. יחד עם זו החוזה שונה בכמה סעיפים לטובתה של רומא וחלק מערים הלטיניות החזקות לא חתמו עליו. רק בשנת 354 לפנה"ס חתמו טיבור ופראניסטה על הסכם מחודש עם רומא, אולם לא במסגרת הברית הלאטינית, דבר שהקטין את כוחה.

פעולות נוספות שביצעה רומא הבהירו ללאטינים שמעמדן העצמאי היה נתון בסכנה ברורה ומידית. בשנת 358 לפנה"ס חולקה אדמת הוולסקיםה[[וולסקים]] בדרום מזרח לאטיום למתיישבים רומים בלבד, בשנת 354 לפנה"ס נכרתה ברית בין הרומים ל[[סאמניטים]] ובשנת 348 לפנה"ס נחתם הסכם חדש בין רומא ל[[קרתגו]], שבו הוכרה למעשה ההגמוניה הרומית על לאטיום.

התגובה הלאטינית המיידית הייתה הפסקת סיפוק חיילות העזר לרומים החל משנת [[349 לפנה"ס]], צעד מקדים למלחמה העתידית שפרצה תשע שנים מאוחר יותר.

בשנת 340 לפנה"ס פרצה מלחמה בין הברית הלטינית לרומא, לאחר שרומא דחתה את דרישות הלאטינים. ישראל שצמן משער שהלאטינים דרשו את חידושם של התנאים המקוריים של חוזה קאסיוס. חברי הברית הלאטינית, כולל טוסקולום, שלא מכבר קיבלה אזרחות רומית, גייסו לעזרתם את הוולסקים והקאמפניםוה[[קאמפניה|קאמפנים]], שחששו מהברית שחתמו הרומים וה[[סאמניטים]]. האחרונים סייעו לרומא במלחמה, בעוד ההרניקים נמנעו מהעימות ושמרו על עמדה ניטראלית.

בתחילת המלחמה היה מצבם של הרומים בעייתי בשל העובדה שחלק ניכר מצבאם היה ממוקם בקאמפניה ומנותק על ידי נהר הליריסה[[ליריס]] מלאטיום. בקרב מכריע שנערך בטריפאנום ליד [[מינטרואי]] הובס צבא לטיני קאמפני על ידי צבא רומי סאמנטי, בניצוחו של הקונסול טיטוס מאנליוס אימפריוסוס. התבוסה הובילה לחתימתו של הסכם שלום נפרד בין הקאמפנים והרומים ופרישתם של הראשונים מהמלחמה.

הניצחון המכריע של הרומים על הלאטינים ועל בני בריתם הוולסקים והקאמפנים אפשר לרומא לגבש מחדש את כול המערכת הפוליטית בלאטיום. הברית הלאטינית פורקה, הסכם קאסיוס בוטל וכול צורה של שיתוף פעולה בין הערים הלטיניות השונות נאסרה (יש להניח שהצעד האחרון היה צעד זמני בלבד). שטחי אדמה נרחבים הופקעו מהערים החזקות שהתבלטו במרד כגון טיבור, פראינסטה, אנטיום וקאפואהו[[קאפואה]]. מספר ערים לטיניות איבדו את אזרחותם הלטינית שהוחלפה באזרחות רומית, שהבולטות ביניהם היו נומנטום ואריקיה, יחד עם טוסקלום שקיבלה אזרחות רומית עוד לפני פרוץ המלחמה. אזרחי ערים אלו נרשמו כחברים בשבטים הרומים ואדמותיהם נחשבו כאדמות רומיות.

המכה החזקה ביותר הונחתה על הערים החזקות ביותר של לאטיום, במטרה ברורה של רומא למנוע מהם להוות סכנה עתידית. הערים טיבור, פראינסטה, [[קורה]] ולאווינים שמרו על עצמאותן, אך איבדו את כול הזכויות הלטיניות ושטחים נרחבים מאדמתן. אנטיום הייתה הנענשת הראשית של המלחמה, כאשר היא איבדה למעשה את עצמאותה, צייה פורק, אזרחיה לא יכלו עוד לעסוק בסחר ימי והוקמה בה, לראשונה, מושבה רומית (להבדיל ממושבה לטינית).