תאוריה מאוחדת גדולה – הבדלי גרסאות

ב1820, [[הנס כריסטיאן אורסטד]] גילה קשר מסויים בין [[חשמל]] ל[[מגנטיות]] ובכך החל עשורים שלמים של עבודה, כאשר גולת הכותרת שלה תהיה התיאוריה האלקטרומגנטית של [[ג'יימס קלארק מקסוול]]. כמו כן במהלך המאה ה19 ובתחילת המאה ה20, ניכר בהדרגה כי תופעות שכיחות של כוחות- [[כוח מגע|כוחות מגע]], [[אלסטיות]],[[ צמיגות]], [[חיכוך]], [[לחץ]]- נבעו למעשה מפעולות גומלין חשמליות בין החלקיקים הקטנים ביותר של החומר. בשנות ה20 המאוחרות של המאה ה20, [[מכניקת הקוונטים]] החדישה הראתה כי [[קשר כימי|קשרים כימיים]] בין אטומים הם דוגמאות לכוחות חשמליים (לפי קוואנטים)- דבר אשר הצדיק אפוא את התרברבותו של [[פול דיראק]] לפיה, "החוקים הפיסיקאליים הנדרשים, עבור תיאוריות מתמטיות של חלק גדול מהפיסיקה- וכל כולה של הכימיה- ידועים לחלוטין".

 

בתקופה זו, היה זה לכאורה סביר כי לא קיימים כוחות יסודיים אחרים (מלבד כבידה ואלקטרומגנטיות). התורמים העיקריים לפיתוח התיאוריה של הכל היו [[גונר נורדסטרום]], [[הרמן וייל]], [[ארתור אדינגטון]], [[תיאודור קלוצה]], [[אוסקר קליין]] והבולטים מכולם- איינשטיין ועוזריו. בשנותיו האחרונות, עמל אלברט איינשטיין רבות כדי למצוא תיאוריה מאחדת שכזו, אך העלה חרס בידיו.