זמריר – הבדלי גרסאות

'''זַמְרִיר''' (ב[[לועזית]]: '''ג'ינגל''') הוא מסר קצר וקליט, המשמש, בלוויית [[לחן]], למטרות [[פרסומת]] קולית, בדרך כלל ב[[רדיו]], לעתים ב[[טלוויזיה]], וכן בדרכים נוספות שבהן נחשף הציבור לפרסומת קולית. לעתים משתמש הזמרירה'''זמריר''' ב[[סיסמה (פרסום)|סיסמה]] של המוצר המשווק, כשלסיסמה זו קיום גם שלא כזמרירכ'''זמריר''', למשל בפרסומת מודפסת. [[תשדיר פרסומת|תשדירי פרסומת]] מורכבים לעתים מהזמרירמה'''זמריר''' לבדו, אך פעמים רבות הם כוללים מסר ארוך יותר, שהזמרירשה'''זמריר''' הוא רק חלק ממנו, מעין עוגן הקושר תשדיר זה למכלול התשדירים של אותו משווק. פעמים רבות הזמרירה'''זמריר''' הוא בן משפט אחד בלבד, אך לעתים זהו [[פזמון]] קצר, שבו משפטים אחדים.

על פי החלטת [[האקדמיה ללשון העברית]] משנת [[1991]], משמשת המילה העברית "'''זמריר'''" כתרגומה של המילה הלועזית, שנשתרשה בעברית, "ג'ינגל". Jingle ב[[אנגלית]] שימש כתיאור קול שקשוק מתכתי, כמטבעות קטנים המתחככים זה בזה, או כקולו של ה[[פעמון]]. מכאן הורחב השימוש לשיר קצר וקליט, ולאחר המצאת ה[[רדיו]] הורחבה המשמעות לשיר קצר המשמש למטרות פרסומת. התרגום העברי "'''זמריר'''" מלביש את השורש "ז.מ.ר." על המשקל "קַטְלִיל", המעניק משמעות של הקטנה והקלה. '''זמריר''', הוא, אם כן, מעין זמר קטן וקל.

לידתו של הזמרירה'''זמריר''' בעידן ה[[רדיו]] כ[[מדיום]] המוני. הזמרירה'''זמריר''' המוכר הראשון נוגן ברדיו ב[[ארצות הברית]] והיה פרסומת של [[דגני בוקר]] "Wheaties" של חברת [[ג'נרל מילס]] (General Mills). עד מהרה הפך הזמרירה'''זמריר''' לאמצעי פרסום מקובל, בימים בהם היה ה[[רדיו]] אמצעי תקשורת ההמונים הביתי והנפוץ, ב[[שנות ה-20]], [[שנות ה-30]] ו[[שנות ה-40]].

נוכחותו של הזמרירה'''זמריר''' הרדיופוני בתרבות האמריקנית בשנים אלו הייתה משמעותית. הבמאי [[וודי אלן]] מתאר בסרטו הנוסטלגי "[[ימי הרדיו]]" את התרבות האמריקנית הסובבת סביב שידורי הרדיו בתקופה זו. בסרט מושמעים זמרירים'''זמריר'''ים רבים, ובין היתר מתוארת בו גיבורת הסרט אותה מגלמת [[מיה פארו]] בסצנה ארוכה שבה היא מקליטה '''זמריר''' המשבח את מעלותיו של חומר משלשל.

עם עלייתה של ה[[טלוויזיה]] פינה התשדיר הרדיופוני את מקומו לתשדיר הטלוויזיוני המורכב יותר, הכולל בנוסף למנגינה אף תמונה ותנועה, ולעתים אינו כולל מוזיקה כלל. עם זאת, מסעי פרסום רבים עדיין נסמכים על '''זמריר''' קליט, החוזר על סיסמה קצרה, מספר טלפון או מסר פרסומי אחר.

כיום, ישנם מסעות פרסום רבים המסתמכים על זמרירים'''זמריר'''ים, ומוותרים על נוכחות ב[[טלוויזיה]] או ב[[אינטרנט]], וזאת בשל עלותו הנמוכה יחסית של הזמרירה'''זמריר'''. ב[[ארצות הברית]] ישנן חברות רבות המתמחות בכתיבת זמרירים'''זמריר'''ים ועיבודם לתשדירים רדיופוניים. עם זאת, מסעות פרסום טלוויזיונים רבים, או מסעות פרסום המסתמכים על יותר ממדיום אחד, משתמשים אף הם בזמרירב'''זמריר'''.

'''זמריר''' מצליח משאיר את חותמו לשנים רבות לאחר שהסתיים שידורו.

ב[[ישראל]] נפוץ מאוד הזמרירה'''זמריר''' עד ימינו, וישנם זמרירים'''זמריר'''ים שהפכו לנכס צאן ברזל של התרבות המקומית. כך, למשל, הזמרירה'''זמריר''' המפרסם [[תפוז|תפוזים]] שכתבה ב[[שנות ה-60]] [[נעמי שמר]] - "התפוזים, התפוזים, טובים באלף אחוזים...", או הזמרירה'''זמריר''' המפרסם את סבון הכלים "ננס" - "ננס, ננס, אל המטבח נכנס / עושה לך טוב עושה לך קל / ננס, ננס", והזמרירים הקלאסיים - "לכלב שלי קניתי דוגלי, האו האו, דוגלי מזון לכלבים", ואף "ביצים ביצים". סרטון הפרסומת לסבון "נקה 7" הפך ל[[קאלט]] בזכות הזמרירה'''זמריר''' משנת [[1963]] שליווה אותו ("הוא ירוק, הוא כחול, הוא לבן / הוא עדין, הוא נעים , רענן / ולבן לתינוק הוא הצבע / אלסבון מצוין נקה 7.") והקהל באולמות הקולנוע הצטרף לזמרירל'''זמריר''' ומחא כפיים במקומות המתאימים. זמרירים'''זמריר'''ים אלו הצטיינו במנגינה קליטה, והיותו של הרדיו המדיום הפרסומי הביתי הבולט, עד תחילת [[שנות ה-70]] העניקה להם יכולת לחשיפה מקסימלית.