מיכאיל גורבצ'וב – הבדלי גרסאות

גורבצ'וב נולד בכפר פריבולנויה ב[[מחוז סטברופול]] למשפחה פעילה מאוד במפלגה ה[[קומוניזם|קומוניסטית]]. בנערותו עבד כעוזר לנהג [[קומביין]] ב[[קולחוז]] המקומי ובשנת [[1948]] קיבל [[עיטורי ברית המועצות|עיטור הדגל האדום של העמל]] בעקבות קציר גדול במיוחד. ב־ב-[[1950]] התחיל ללמוד [[משפטים]] באוניברסיטת [[מוסקבה]]. תוך כדי לימודיו הצטרף למפלגה הקומוניסטית. בתום לימודיו התמנה למזכיר ראשון של ה[[קומסומול]] (ארגון הנוער הקומוניסטי) במחוז סטברופול ([[1958]]-[[1955]]) ובשנים [[1978]]-[[1970]] כיהן כמזכיר ראשון של המפלגה הקומוניסטית שם. במהלך כהונתו זו קשר קשרים אישיים עם [[יורי אנדרופוב]], ראש ה[[ק.ג.ב.]] דאז.

ב־ב-[[1978]] קיבל גורבצ'וב את תפקיד האחראי על ענייני ה[[חקלאות]] בוועד המרכזי של המפלגה במוסקבה. ב־[[1980]] התמנה לחבר מלא בוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית וב[[פוליטביורו]]. ב־[[11 במרץ]] [[1985]], לאחר מותו של המזכ"ל [[קונסטנטין צ'רניינקו|צ'רניינקו]], התמנה גורבצ'וב למזכ"ל המפלגה הקומוניסטית - ובכך לשליטה בפועל של ברית המועצות.

בוועידה ה־27ה-27 של המפלגה הקומוניסטית, בפברואר [[1986]], הכריז על דרך חדשה לברית המועצות שהתבססה על שני מושגים חדשים: ה[[גלסנוסט]] ("פתיחות") וה[[פרסטרויקה]] ("בנייה מחדש"). ב־ב-[[1988]] הכריז על ביטול [[דוקטרינת ברז'נייב]] שקבעה כי ברית המועצות לא תיתן למדינות [[מזרח אירופה]] לסטות מדרך הקומוניזם, והכריז במקומה על מה שכונה בבדיחות "דוקטרינת סינטרה" (על שם שירו של [[פרנק סינטרה]] "[[My Way]]"). דבר זה הוביל לגל של שחרור ודמוקרטיזציה במדינות מזרח אירופה. למעט ב[[רומניה]], עברו מהפכים אלה כמעט ללא שפיכות דמים. בכך למעשה הסתיימה [[המלחמה הקרה]].

אחרי פירוק הגוש המזרחי הגיע גם תורה של ברית המועצות עצמה להתפרק. גורבצ'וב ניסה להגיע לברית פדרלית חדשה, בה המדינות יהיו עצמאיות, אבל לברית יישארו נשיא, צבא משותף ומדיניות חוץ משותפת. ההסכם היה אמור להיחתם ב־ב-[[20 באוגוסט]] [[1991]] אולם ב־ב-[[19 באוגוסט]] התחולל [[הפיכת יאנייב|ניסיון הפיכה]] של שמרנים בהנהגת סגן הנשיא [[גנאדי יאנייב]], ראש הקג"ב [[ולדימיר קריוצ'קוב]], שר ההגנה [[דימיטרי יאזוב]], וראש הממשלה [[ולנטין פבלוב]], שניסו בכך למנוע את הצעד לו התנגדו. הם החזיקו את גורבצ'וב במעצר בית בבית הקיץ שלו בחצי האי [[חצי האי קרים|קרים]], והודיעו לציבור שבשל בעיות בריאות הוא נאלץ לפרוש. הציבור פתח בהפגנות נגד הקושרים ב[[מוסקבה]] ו[[לנינגרד]]. הקושרים שלחו את כוחות הביטחון לדכא את המחאה, אך חלק מאנשיהם [[סרבנות|סירבו]] להשתתף בדיכוי המרד. במהלך אחת ההפגנות צולם [[בוריס ילצין]], נשיא [[רוסיה|הפדרציה הרוסית]], כשהוא מטפס על אחד מה[[טנק|טנקים]] שנשלחו לדכא את המרד. ב־ב-[[21 באוגוסט]], התמוטטה ההפיכה התמוטטה, וגורבצ'וב חזר למוסקבה. מעמדו כבר לא שב למה שהיה. הוא ניסה להנהיג את המשך השינויים, וב־וב-[[24 באוגוסט]] התפטר מתפקידו כמזכיר המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. יחד עם זאת, עם תום ההפיכה החלו הרפובליקות השונות להכריז על עצמאות מלאה. במקביל התחזק מעמדו של נשיא רוסיה, בוריס ילצין.

למרות ניסיונותיו של גורבצ'וב לשמור על איזושהי ברית [[קונפדרציה|קונפדרטיבית]], הרפובליקות העצמאיות החליטו ליצור ברית רופפת ולא מחייבת - "[[חבר המדינות]]". ב־ב-[[25 בדצמבר]] [[1991]] התפטר גורבצ'וב התפטר מתפקידו כנשיא ברית המועצות שחדלה להתקיים באופן רשמי ביום שלמחרת.

ב-[[1990]], זכה גורבאצ'וב ב[[פרס נובל לשלום]].

| הבא= - <br /> ברית המועצות התפרקה והוחלפה על ידי ארגון [[מדינות חבר העמיםהמדינות]]