צורת הסונאטה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט משנה: pt:Forma sonata |
תיקון: תגים, הערות זהותx1, סדר כותרות [JS], עיצוב |
||
שורה 8:
==סקירה כללית==
[[צ'ארלס רוזן]] מגדיר "צורת סונאטה" במילים אלה:
צורת סונאטה, בהקשר הרגיל שמונח זה מופיע, מתייחסת לצורה של פרק יחיד ולא למכלול של שלושה או ארבעה פרקים המהווה [[סונאטה]], [[סימפוניה]] או יצירה של [[מוזיקה קאמרית]]. היא מכונה לעתים צורת פרק ראשון, או צורת סונאטה אלגרו.<ref name="הערה_א">Rosen (1988, 1)</ref>
המהדורה האחרונה של [[אנציקלופדיה בריטניקה]] מצטרפת לדעתו. אחרי דיון בצורות מרובות הפרקים, שאפשר להגדירן פחות או יותר כסונאטה, נאמר שם כך:
שורה 21 ⟵ 20:
פרק סונאטה-אלגרו מתחלק לקטעים. הוא עשוי להתחיל ב'''מבוא''', שיהיה איטי ברוב המקרים מן הפרק העיקרי, ואז להתקדם אל ה'''תצוגה''' - '''אקספוזיציה'''. התצוגה מביאה את החומר התמאטי היסודי של הפרק: קבוצה אחת או שתיים של נושאים, במקרים רבים בסגנונות שונים ובסולמות מנוגדים, שמעבר מגשר ביניהן. סיום טיפוסי לתצוגה הוא נושא חותם, [[קודה|קודטה]], או שניהם. לאחר התצוגה בא ה'''עיבוד''', הבוחן את האפשרויות ה[[הרמוניה|הרמוניות]] והמרקמיות של החומר התמאטי ואחר כך עובר אל ה'''רפריזה''', שם חוזר החומר התמאטי ב[[סולם (מוזיקה)|סולם]] הטוניקה (הסולם הראשון של הפרק). הפרק יכול להסתיים ב[[קודה]], מעבר ל[[קדנצה]] החותמת את הרפריזה.
המונח "צורת סונאטה" שנוי במחלוקת ויש אומרים, מטעה בפירוש, משום שמשתמע ממנו שיש דפוס קבוע, שאליו חתרו [[מלחין|מלחינים]] קלאסיים ורומנטיים בכתיבתם. למעשה, "צורת סונאטה" היא יותר בחזקת דגם, שפותח לךצורך אנאליזה מוזיקלית וכך יש לראותו. אף כי התיאורים בדף זה יכולים לענות על הציפיות כאנאליזה להרבה מבנים של פרק-ראשון, יש די וריאציות להצדיק את צורת הרבים ב"צורות סונאטה",<ref
המונחים '''סונאטה-אלגרו''', '''צורת סונאטה''' ו'''צורה של פרק ראשון''' מתארים כולם אותו תהליך. צורת הסונאטה נעשתה כמעט לסטנדרט לפרק ראשון של סימפוניה, בייחוד בתקופה שבין [[1780]] ל-[[1900]]. הפרקים האלה גם מסומנים במקרים רבים כ"אלגרו", ומכאן השמות "צורת סונאטה-אלגרו" ו"צורה של פרק ראשון"
בהקשר של הצורות הזוגיות המורחבות מ[[תקופת הבארוק]], שיש דמיון ניכר בינן לבין צורת הסונאטה, אלה הם שלושת המאפיינים המיוחדים לצורת הסונאטה:<ref>James Webster, 'Sonata Form, ' Grove Music</ref>
* קטע עיבוד נפרד הכולל מעבר חוזר
* החזרה הבו-זמנית של קבוצת הנושא הראשון והטוניקה
שורה 32 ⟵ 31:
==מתווה צורת הסונאטה==
התיאור הכללי של צורת הסונאטה הוא כדלקמן:
===מבוא===
קטע המבוא איננו מחייב, ואפשר גם לצמצם אותו למינימום. אם המבוא מורחב, הוא איטי על פי רוב מן הקטע העיקרי, ובמקרים רבים מתמקד בסולם הדומיננטה. הוא עשוי, אך אינו חייב, להכיל חומר שיופיע בהמשך בתצוגה. המבוא מגדיל את משקל הפרק ואף מאפשר למלחין להתחיל את התצוגה בנושא, שהיה אלמלא כן קליל מכדי להתחיל בו בפני עצמו, כמו בסימפוניה מס' 103 ("דרדור תופים") של היידן. בדרך כלל, אך לא תמיד, משמיטים את המבוא מן החזרה על התצוגה.
לעתים מופיע חומר המבוא בשנית, בקצב המקורי שלו, בהמשך הפרק. במקרים רבים קורה הדבר רק בקודה, כמו בחמישיית המיתרים ק. 593 של מוצרט, בסימפוניה התופים של היידן או בסונאטה לפסנתר מס' 8 ("פאתטית") של בטהובן.
=== תצוגה (אקספוזיציה) ===
החומר התמאטי היסודי של הפרק מופיע לראשונה בתצוגה, שעשויה להתחלק לקטעי-משנה אחדים. אותו קטע מכיל, ברוב הפרקים בצורת סונאטה, הקבלות [[הרמוניה|הרמוניות]] ותמאטיות בולטות (אם כי בחלק מן היצירות מן [[המאה ה-19]] ואילך, כמה מן ההקבלות האלה נתונות לחריגות משמעותיות), הכוללות:
* קבוצת הנושא הראשון - זו בנויה מתמה אחת או יותר, כולן בסולם הטוניקה. כלומר, אם היצירה כתובה בדו מז'ור, כל המוזיקה בקבוצה הראשונה תהיה בדו מז'ור.
* מעבר (או '''גשר מודולטורי''') - בקטע זה עושה המלחין [[מודולציה (מוזיקה)|מודולציה]] מסולם הנושא הראשון לזה של הנושא השני. עם זאת, יצירות רבות מן התקופה הקלאסית עוברות ישר מקבוצת הנושא הראשון לזו של השני ללא כל מעבר.
* קבוצת הנושא השני - תמה אחת או יותר בסולם שונה מזה של הקבוצה הראשונה. אם הקבוצה הראשונה כתובה בסולם מז'ור, הקבוצה השנייה תהיה בדרך כלל בדומיננטה, קווינטה זכה מעל הטוניקה; אם הסולם המקורי הוא דו מז'ור, למשל, סולם המוזיקה בקבוצה השנייה יהיה סול מז'ור. אם הקבוצה הראשונה כתובה בסולם מינורי, הקבוצה השנייה תהיה במז'ור המקביל, כך שאם הסולם המקורי הוא דו מינור, הקבוצה השנייה תהיה במי במול מז'ור. חומר הקבוצה השנייה שונה במקרים רבים במקצב או בהלך הרוח מזה של הקבוצה הראשונה (לעתים קרובות, הוא לירי יותר).
* קודטה - מטרת הקודטה היא לחתום את קטע התצוגה ב[[קדנצה]] מלאה באותו סולם כזה של הקבוצה השנייה. הקודטה מכילה במקרים רבים רצף נושאים, שכל אחד מהם מסתיים בקדנצה מלאה. אז עשויה כל התצוגה לחזור על עצמה. במקרים רבים יש שוני קל בתיבה או בתיבות האחרונות של התצוגה בין החזרות, בפעם הראשונה לצורך חזרה לטוניקה, שם החלה התצוגה, ובפעם השנייה לצורך הפנייה לעיבוד (פיתוח).
===עיבוד(פיתוח)===
העיבוד, או ה"פיתוח", מתחיל בדרך כלל באותו סולם שבו הסתיימה התצוגה, ועשוי לעבור בין סולמות רבים במהלכו. על פי רוב הוא מורכב מנושא אחד או יותר מתוך התצוגה, משתנים ולעתים חופפים, ועשוי לכלול חומר חדש או נושאים חדשים - אם כי השאלה, מה בדיוק נחשב לנוהל מקובל, מהווה סלע מחלוקת מפורסם. השינויים כוללים העברת חומר דרך סולמות רחוקים, פירוק נושאים וסקוונצות של מוטיבים, בין השאר.
שורה 59 ⟵ 54:
==רפריזה==
הרפריזה היא חזרה בשינויים על התצוגה, ואלה מרכיביה:
שורה 67 ⟵ 61:
===קודה===
אחרי הקדנצה החותמת את הרפריזה, הפרק יכול להימשך בקודה, שתכיל חומר מגוף הפרק עצמו. קודות, כשהן קיימות, שונות זו מזו במידה ניכרת באורכן, אבל כמו המבוא, אינן מהוות חלק מן ה"ארגומנט" של היצירה. הקודה מסתיימת, בכל מקרה, בקדנצה מלאה בסולם הטוניקה. קודות יכולות להיות סיומות קצרות מאוד, או קטעים ארוכים מאוד ומשוכללים. דוגמה מפורסמת אפשר למצוא בפינאלה של הסימפוניה השמינית של בטהובן לצד הפרקים הראשון והרביעי של הסימפוניה החמישית שלו; עוד דוגמאות לקודות מתמשכות של בטהובן כוללות את הפרק הראשון מן הסונאטה מס' 23 ("אפאסיונאטה") וכן הפרקים השלישיים מן הסונאטה לפסנתר מס' 14 ("אור ירח") והסונאטה לפסנתר מס' 17 ("הסערה").
==צורת סונאטה בקונצ'רטי==
נוסח אחר, חשוב, לצורת הסונאטה-אלגרו המסורתית נמצא בפרק הראשון של ה[[קונצ'רטו]] הקלאסי. כאן, התזמורת מתכוננת בדרך כלל לכניסת הסולן בנגינת כמה מן הנושאים, העתידים להופיע במהלך חלקו הראשי של הפרק - מעין מבוא, אבל בטמפו הראשי. אז נכנס הכלי הסולן, לפעמים בחומר משלו (כמו בקונצ'רטו לפסנתר מס' 20 של מוצרט, ואחרים) וממשיך בתצוגה של צורת הסונאטה - קשורה בדרך כלל, אך לא תמיד, לאותו מבוא תזמורתי שבפתיחה. (אצל מוצרט, למשל, כמה מן הנושאים הזכורים ביותר של אותם טוטי תזמורתיים מן הפתיחה נדחים לעיבוד. בקונצ'רטו שלו לפסנתר מס' 25, תמה שלא נשמעה מאז המבוא הופכת ל"נושא" הראשי המטופל בעיבוד. בספרו, אחד הראשונים המוקדשים לקונצ'רטי של מוצרט, מרבה קאת'ברט גירדלסטון לציין עובדה זו.)
▲נוסח אחר, חשוב, לצורת הסונאטה-אלגרו המסורתית נמצא בפרק הראשון של ה[[קונצ'רטו]] הקלאסי. כאן, התזמורת מתכוננת בדרך כלל לכניסת הסולן בנגינת כמה מן הנושאים, העתידים להופיע במהלך חלקו הראשי של הפרק - מעין מבוא, אבל בטמפו הראשי. אז נכנס הכלי הסולן, לפעמים בחומר משלו (כמו בקונצ'רטו לפסנתר מס' 20 של מוצרט, ואחרים) וממשיך בתצוגה של צורת הסונאטה - קשורה בדרך כלל, אך לא תמיד, לאותו מבוא תזמורתי שבפתיחה. (אצל מוצרט, למשל, כמה מן הנושאים הזכורים ביותר של אותם טוטי תזמורתיים מן הפתיחה נדחים לעיבוד. בקונצ'רטו שלו לפסנתר מס' 25, תמה שלא נשמעה מאז המבוא הופכת ל"נושא" הראשי המטופל בעיבוד. בספרו, אחד הראשונים המוקדשים לקונצ'רטי של מוצרט, מרבה קאת'ברט גירדלסטון לציין עובדה זו.)
לקראת סיום הרפריזה, יש בדרך כלל [[קדנצה]] לסולן לבדו. הקדנצה נושאת אופי אלתורי (בין אם היא מאולתרת באמת ובין אם לאו), ונועדה על פי רוב להאריך את המתח ה[[הרמוניה|הרמוני]] על [[אקורד]] דומיננטה לפני שהתזמורת חותמת את היצירה בטוניקה.
==תולדות צורת הסונאטה==
המונח סונאטה מופיע לראשונה ב[[המאה ה-17|מאה ה-17]], כשהחלה היפרדות המוזיקה האינסטרומנטאלית מן המוזיקה הווקאלית. משמעותו המקורית של המונח (הלקוח מן המילה ה[[איטלקית]] suonare, להשמיע צליל בכלי נגינה) הייתה יצירה לנגינה, להבדיל מ[[קנטטה]], יצירה לשירה. בימינו המונח מציין צורה זוגית, או כפולה, בדרך כלל במבנה של AABB עם אי-אילו היבטים של צורות תלת-חלקיות.
שורה 87 ⟵ 78:
==צורת סונאטה וצורות מוזיקליות אחרות==
צורת הסונאטה חולקת מאפיינים הן עם צורה זוגית והן עם צורה משולשת. במונחים של יחסי סולמות, היא דומה לצורה זוגית, כשמחציתה הראשונה נעה מסולם הטוניקה אל הדומיננטה ומחציתה השנייה חוזרת על עקבותיה (משום כך נודעת צורת הסונאטה לפעמים כצורה זוגית מורכבת); במובנים אחרים, היא דומה מאוד לצורה משולשת, בהיותה מחולקת לשלושה מדורים, הראשון (תצוגה) בעל אופי מסוים, השני (עיבוד) מנוגד לו, השלישי (רפריזה) זהה לראשון.
הסונאטות הזוגיות הראשונות (יותר מ-500) של [[דומניקו סקרלטי]] נותנות דוגמאות מצוינות למעבר מן הצורה הזוגית לצורת סונאטה-אלגרו. בתוך שפע הסונאטות אפשר למצוא דוגמאות רבות של צורת סונאטה אמיתית. במהלך [[המאה ה-18]] גילו עוד מלחינים רבים אותה צורה מוזיקלית שמצא סקרלטי, אגב עריכת ניסויים [[הרמוניה|הרמוניים]] ו[[מלודיה|מלודיים]] בכלי המקלדת שלהם.
==לקריאה נוספת==▼
==הערות שוליים==▼
<div style="direction: ltr;">
* William E. Caplin ''A Theory of Formal Functions for the Instrumental Music of Haydn, Mozart, and Beethoven'' Oxford University Press ISBN 0-19-514399-X▼
* James Hepokoski and Warren Darcy ''Elements of Sonata Theory: Norms, Types, and Deformations in the Late-Eighteenth-Century Sonata'' Oxford University Press ISBN 0-19-514640-9▼
<references/>▼
* William S. Newman ''Sonata in the Classic Era (A History of the Sonata Idea)'' ISBN 0-393-00623-9
* William S. Newman ''The sonata in the Baroque Era'' ISBN 0-393-00622-0▼
* William S. Newman ''The sonata in the Classic Era'' ISBN 0-393-95286-X▼
* William S. Newman ''The sonata since Beethoven'' ISBN 0-393-95290-8▼
* William S. Newman ''Beethoven on Beethoven: Playing His Piano Music His Way'' ISBN 0-393-30719-0
* Charles Rosen (1988) ''Sonata Forms'', 2nd ed. New York: Norton. ISBN 0-393-02658-2▼
* Heinrich Schenker ''Free Composition''▼
* Felix Salzer ''Structural Hearing'' Volumes I & II▼
* Stanley Sadie ed, ''The Grove Concise Dictionary of Music''.▼
</div>
▲==הערות שוליים==
▲==לקריאה נוספת==
<div style="direction: ltr;">
▲<references />
▲*William E. Caplin ''A Theory of Formal Functions for the Instrumental Music of Haydn, Mozart, and Beethoven'' Oxford University Press ISBN 0-19-514399-X
▲*James Hepokoski and Warren Darcy ''Elements of Sonata Theory: Norms, Types, and Deformations in the Late-Eighteenth-Century Sonata'' Oxford University Press ISBN 0-19-514640-9
▲*William S. Newman ''Sonata in the Classic Era (A History of the Sonata Idea)'' ISBN 0-393-00623-9
▲*William S. Newman ''The sonata in the Baroque Era'' ISBN 0-393-00622-0
▲*William S. Newman ''The sonata in the Classic Era'' ISBN 0-393-95286-X
▲*William S. Newman ''The sonata since Beethoven'' ISBN 0-393-95290-8
▲*William S. Newman ''Beethoven on Beethoven: Playing His Piano Music His Way'' ISBN 0-393-30719-0
▲*Charles Rosen (1988) ''Sonata Forms'', 2nd ed. New York: Norton. ISBN 0-393-02658-2
▲*Charles Rosen (1997) ''The Classical Style''. 2nd ed.. New York: Norton. ISBN 0-393-31712-9
▲*Charles Rosen ''The Romantic Generation'' ISBN 0-674-77934-7
▲*Arnold Schoenberg ''Harmonielehre''
▲*Heinrich Schenker ''Free Composition''
▲*Felix Salzer ''Structural Hearing'' Volumes I & II
▲*Stanley Sadie ed, ''The Grove Concise Dictionary of Music''.
</div>
| |||