הסכם לונדון (1840) – הבדלי גרסאות

הסכם זה מתמצת הסכמים קודמים הנוגעים לאימפריה העות'מאנית ומלחמתה ב[[מצרים]] בראשות [[מוחמד עלי (שליט מצרים)|מוחמד עלי]] ואשר היו יוזמת המעצמות האירופיות מחשש שמא התמוטטות האימפריה העות'מאנית תגרום לחוסר יציבות באירופה. החתומות על ההסכם הבטיחו למוחמד עלי וליורשיו שלטון קבוע במצרים וב[[סנג'ק עכו]] (מחוז עכו), בתנאי שאזורים אלה יוותרו חלק מן האימפריה העות'מנית. בתמורה הסכיםהיה על מוחמד עלי לסגת בתוך עשרה ימים משאר אזורי [[סוריה]] ולהשיבם לשלטונו של [[אבדילמג'יט הראשון]], כמו גם את ספינות הצי העות'מאני אשר ערקו לנמל [[אלכסנדריה]]. מוחמד עלי אף הסכיםהיה צריך להסיג באופן מיידי את כוחותיו מ[[חצי האי ערב]], מן הערים הקדושות לאיסלם, [[כרתים]], מחוז [[אדנה]] וכל שאר שטחי האימפריה העות'מאנית.

המעצמות האירופיות הסכימוהתחייבו לעשות כל מאמץ אפשרי ליישם את תנאי ההסכם בדרכי שכנוע, אולם מוחמד עלי, בתמיכתה של [[צרפת]], סירב לקבל את תנאי ההסכם. עמדתו של מוחמד עלי הובילה לקונפליקט צבאי בשנת 1840 במזרח התיכון שבמהלכו התקיפו כוחות בריטים ואוסטרים התקיפו את העיר [[עכו]] והביסו את כוחותיו של מוחמד עלי. תבוסה זו היתה תחילתה של ירידת כוחו של מוחמד עלי במזרח התיכון אשר לוותה בהתקוממויות מקומיות בשטחים שבהם שלט.

לבסוף, בהיותו בעמדת מגננה, הסכים מוחמד עלי לקבל את תנאי הסכם לונדון וה[[פירמן|פירמנים]] שהסולטן קבע לאחריו. הסכמתו קבעה את שלטונו על מצרים וסודן. הוא נסוג מסוריה ומכרתים ושלח אל הסולטן את הצי העות'מאני. הסכם לונדון והפירמנים שנוספו לו היוו את הבסיס החוקי למעמדה של מצרים כפרובינציה בעלת זכויות יתר במסגרת האימפריה העות'מאנית. במאה ה-20 הצביעוהזכירו חברי תנועת הלאומיות המצרית עלאת הסכם לונדון בתמיכה לטענתם כי לבריטניה אין זכות להחזיק במצרים.