גן העדן האבוד – הבדלי גרסאות

'''גן העדן האבוד''' הוא [[אפוס]] שנכתב בידי ה[[משורר]] ה[[אנגליה|אנגלי]] בן [[המאה ה-17]], [[ג'ון מילטון]]. הוא פורסם לראשונה בשנת [[1667]] בעשרה ספרים; מהדורה שנייה פורסמה ב-[[1674]] בשינויים קטנים, מחולקת מחדש לשנים-עשר ספרים (כחיקוי ל[[איניאדה]] של [[ורגיליוס]]). האפוס עוסק בסיפור ה[[יהדות|יהודי]]-[[נצרות|נוצרי]] של נפילת האדם: ה[[שטן]] המפתה את [[אדם וחוה]], והגירוש מ[[גן העדן]]. מטרתו של מילטון, על פי דבריו בספר הראשון, היא "להצדיק את דרכיו של האל לבני אדם" (א, 26) ולהתייחס לסתירה בין הידיעה המוחלטת של האל לבין ה[[בחירה חופשית|בחירה החופשית]] של האדם.

 

 

הסיפור חדשני בכך שהוא מנסה לפייס בין המסורות הנוצריות וה[[פגניות]]: כמו [[שייקספיר]], ה[[תאולוגיה נוצרית|תאולוגיה הנוצרית]] לא הספיקה למילטון, והוא חש צורך להשתמש במקורות נוספים. הוא מנסה לכלול פגניזם, מסורות יווניות קלאסיות ונצרות בתוך הסיפור.

 

==העלילה==

 

הסיפור של מילטון בנוי סביב שני קווים: זה של שטן וזה של אדם וחוה. הסיפור של [[לוציפר]] (השטן) הוא [[הומאז']] לאפוסים המלחמתיים הישנים. מבחינה כרונולוגית, הוא מתחיל באמצע העלילה, לאחר שלוציפר וה[[מלאך|מלאכים]] המורדים האחרים נוצחו והושלכו בידי האל אל ה[[גיהנום]]. ב[[פנדמונימיום]], לוציפר צריך להשתמש ביכולת הרטורית שלו כדי לארגן את חסידיו; הוא נעזר על ידי [[ממון (האנשה)|ממון]] ו[[בעל זבוב (שטן)|בעל זבוב]]. בסוף הדיון, מתנדב שטן להרעיל את האדמה שזה עתה נוצרה. הוא מתמודד עם סכנות של ה[[תהום (דת)|תהום]] בעצמו, באופן הדומה ל[[אודיסאוס]] או [[איניאס]].