|
'''קול המון כקול שדי''' (כלומר: "קולם של הרבים - הוא כמו [[בת קול|קולו]] של האלהיםה[[אלוהים]]"; "שדי" הוא אחד משמות המ[[אלהשם המפורש|שמות האל]]), הוא הנוסח העבריה[[עברית|עברי]] של ה[[אמרה]] ה[[לטינית]] '''Vox populi, vox dei''' - אמרה המורה שיש לייחס משקל רב לדעתל[[דעת קהל|דעת הציבור]] ואין לזלזל בה.
==האמרה הלטינית==
האמרה הלטינית הופיעה לראשונה בכתב באיגרת ששלח המלומד והמחנך ה[[אנגליה|אנגלי]] [[אלקואין]] אל [[קרל הגדול]], מלך ה[[פרנקים]], בשנת [[798]]. באיגרת זו, הידועה בשם "תוכחת מוסר לקרל", כתב אלקואין: Nec audiendi qui solent dicere, Vox populi, vox Dei, quum tumultuositas vulgi semper insaniae proxima si, ובתרגומו של [[גדליה אלקושי]]: "ואין להטות אוזן לאלה הנוהגים לומר 'קול המון-עם - קול אלוהים', מאחר שרגשת ההמון גובלת תמיד עם טירוף-הדעת".
מתן כבוד לקולו של העם מופיע בחיבורו של [[סנקה]], "ויכוחים", שבו נאמר: "{{ציטוטון|האמינה לי, קדוש הוא דיבורו של המון-עם"}}.
==הנוסח העברי==
הנוסח העברי מופיע במכתב של רבי [[מאיר עראמה]], בן [[המאה ה-15]]. בנוסח מעט שונה,: "{{ציטוטון|קול הרבים כקול שדי"}}, מופיעה האמרה בספר "נחלת אבות", פירושו של רבי [[יצחק אברבנאל]] ל[[מסכת אבות]], כחלק מפירושו<ref>[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=5306&pgnum=162&hilite= עמ' קנה במהדורת משפחת זילברמן, ניו יורק, תשי"ג]</ref> לאמרתו של רבי [[חנינא בן דוסא]], "{{ציטוטון|כל שרוח הבריות נוחה הימנו -– רוח המקום נוחה הימנו, וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו -– אין רוח המקום נוחה הימנו" (|מסכת אבות ג' ט')}}. אמרה זו היא למעשה מקור קדום של התפיסה "קול המון כקול שדי". וכביאורו של ה[[מהר"ל]]: "
{{ציטוט|תוכן=רוחו של מקום ורצונו הוא דבק ברוח הבריות, וזה מפני כי הכללים יש להם דביקות גמור בו יתברך, עד שרוח המקום דבק ברוח הבריות...והעד על זה מה שאמר ([[S:יחזקאל לו כז|יחזקאל ל"ו]]) 'ואת רוחי אתן בקרבכם' ומזה תראה כי נאצל מן רוח המקום רוח האדם, כמו שהוא אצל הנביאים..." <ref>מהר"ל, |מקור=ספר דרך חיים - פרק ג' משנה י'</ref> }}
האמרה מורכבת משני חלקים, ששניהם מבוססים על [[לשון המקרא]]. ב[[מעשה מרכבה]] מתוארות החיות שבמרכבה: "{{הדגשה|וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל כַּנְפֵיהֶם '''כְּקוֹל מַיִם רַבִּים כְּקוֹל שַׁדַּי''' בְּלֶכְתָּם קוֹל הֲמֻלָּה כְּקוֹל מַחֲנֶה בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן"|יחזקאל (א כד|יחזקאל א', כד)}}, וב[[ספר דניאל]] מתואר המלאךה[[מלאך]] שפוגש דניאל: "{{הדגשה|וּגְוִיָּתוֹ כְתַרְשִׁישׁ וּפָנָיו כְּמַרְאֵה בָרָק וְעֵינָיו כְּלַפִּידֵי אֵשׁ וּזְרֹעֹתָיו וּמַרְגְּלֹתָיו כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל '''וְקוֹל דְּבָרָיו כְּקוֹל הָמוֹן'''" (|דניאל י ו|י', ו)}}. פסוק נוסף שיכול להיות מקור לביטוי הוא בישעיהוב[[ספר ישעיהו|ישעיהו]]: "{{הדגשה|'''קוֹל הָמוֹן''' בֶּהָרִים, דְּמוּת עַם רָב, '''קוֹל שְׁאוֹן''' מַמְלְכוֹת גּוֹיִם נֶאֱסָפִים, '''ה' צְבָאוֹת''' מְפַקֵּד צְבָא מִלְחָמָה". (|ישעיהו יג ד)|י"ג, ד}}.
==מימוש הכלל==
הכלל "קול המון כקול שדי" בא לידי ביטוי בולט ב[[מנהג]], שנוצר על ידי העם או נתקבל על ידי העם ומשמש כמקור מחייב ב[[משפטים|משפט]] וב[[הלכה]]. ה[[רמב"ם]] מביא כנימוק לתקפות התלמוד את הטעם "{{ציטוטון|הואיל וכל אותם הדברים שבגמרא, הסכימו עליהם כל ישראל}}."<ref>{{הערה|רמב"ם, [[S:רמב"ם הקדמה למשנה תורה|הקדמה]] ל[[משנה תורה]]</ref>.}} לעתים פוסקי הלכה מביאים ראיה לחיזוק תקפות של הלכה מכך ש"פשט המנהג" בציבור<ref>.{{הערה|למשל לגבי קיום חתונה בערב שבת ([[שו"ע]] אבן העזר סימן סד הלכה ג')</ref>.}} ה[[דמוקרטיה]] מבוססת אף היא על הכרעת הרוב, שהיא קול ההמון. יחד עם זאת, להסתייגותו של אלקואין, המופיעה לעיל, קדמה ההסתייגות המקראיתה[[ספר "שמות|מקראית]] {{הדגשה|לא תהיה אחרי רבים לרָעות"|שמות ([[כג ב|שמות]] כ"ג, ב')}}.
לזיהוי קול ההמון מקובלות בימינו דרכים אחדות, ובהן:
==לקריאה נוספת==
* הערך Vox populi, vox Dei, בתוך: גדליה אלקושי, '''אוצר פתגמים וניבים לאטיניים''', מהדורה שנייה, הוצאת מאגנס, תשמ"ב, הערך Vox populi, vox Dei.
==קישורים חיצוניים==
* דויד פישלוב, [http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3101992,00.html קול המון כקול שדי?], באתר ynet
== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}
<references />
[[קטגוריה:אמרות כנף]]
|
