ניסן רובין – הבדלי גרסאות

הפרק הראשון הוא מתודולוגי, בו מסביר רובין את גישתו למחקר סוציולוגי-אנתרופולוגי בחקר ספרות חז"ל ומבאר איך למצות תובנה מדעית מתוך טקסטים. הוא מציע להשתמש בגישה [[דדוקציה |דדוקטיבית]] המבוססת על ידע תיאורטי מצוי, כדי לגזור השערות מחקר. זאת לצד הגישה האינדוקטיביתה[[אינדוקציה|אינדוקטיבית]] הפילולוגית-היסטורית. הפרק השני עוסק בתפישת הזמן אצל חז"ל. הוא יוצא מתוך ניתוח תפישת חז"ל את גלגולי הבגד של אדם הראשון ומשמעותו האפוקליפטיתה[[אפוקליפסה|אפוקליפטית]]. הבגד של אדם הראשון מתגלגל לאורך ההיסטוריה. הוא עובר ממנו לנימרודל[[נימרוד]] ואז לעשול[[עשו]], ליעקבל[[יעקב]] וליוסףול[[יוסף]], והוא עתיד להיות הבגד של [[המלך המשיח]]. רובין מראה כיצד מתבטלת תפישת הזמן ההיסטורית, אך יחד עם זאת ניתן משקל מיוחד לזכרון. הם עצבו זכרון קולקטיבי שהוא יותר מיתולוגי מאשר היסטורי.

וגם בו הוא מצביע על תפישת הזמן שמבטלת את ההיסטוריה. הפרק השלישי בספר דן בשינויים שחלו בפרקטיקה של המילהה[[מילה (ניתוח)|מילה]]. הוא דן בהרחבה בנושא משיכת העורלה, שנידון בקצרה בספר הראשון בטרילוגיה, ומראה שאת תקנת פריעת המילה תקנו חכמים לאחר מרד בר כוכבא וכתוצאה מכך לא הייתה יותר אפשרות למשוך את העורלה.

מחקר אחר של רובין בספר עוסק בלידה ובנישואים תוך קריאה בקורתית של הטקסטים. מהמחקר עולה עובדת הדרתה של האישה ממרכז החיים החברתיים (פרק חמישי). שלשת הפרקים האחרונים עוסקים בקשר שבין החיים למתים. פרק שישי דן בתפיסת היחס בין גוף לנפש אצל חז"ל ומראה שמהתפיסה המקראית המוניסטיתה[[מוניזם|מוניסטית]] של גוף ונפש כיחידה [[פסיכופיזיקה|פסיכופיזית]] אחת, חל מהפך הדרגתי, שבא על ביטויו המלא לאחר מרד בר כוכבא, לקראת תפיסה דואליסטית של גוף-נפש. שינוי זה נקשר בשינויים מבניים בחברה. הפרק השביעי דן בתפיסת חכמים את גופת המת. רובין מראה שהטיפול בגופה מלווה בסמלים של הדרגה והמשכיות. הסמלה זו מבטאת את מצב המעבר המשברי של האבלים. הפרק השמיני והאחרון דן במנהג "ברכת אבלים" שכלל מגוון מורכב של ברכות הן בקבורה והן בסעודתב[[סעודת הבראה|סעודת ההבראה]]. מספרן של הברכות הלך והצטמצם בהדרגה במשך השנים, ורובין קושר זאת בהצטמקות המשפחה ממשפחה מורחבת למשפחהל[[משפחה גרעינית]].