מחלקת העתיקות של ממשלת המנדט הבריטי – הבדלי גרסאות

אחת הפעולות הראשונות הייתה ניסוח תקנות לשמירת עתיקות הארץ שהחליפו את חוק העתיקות התורכי ואת הוראות השעה (ה"פרוקלמציה") של הממשל הצבאי. תקנות אלה הוחלפו בשנת 1929 על ידי פקודת העתיקות, שהיתה בשימוש גם על ידי מדינת ישראל עד שהוחלפה ב[[חוק העתיקות (התשל"ח, 1978)]].

פעולה יוצאת דופן שיזם גרסטנג כבר בימיה הראשונים של מחלקת העתיקות היה ארגון מפעל חפירות בינלאומי משותף, למספר מוסדות מחקר ב[[עיר דוד]] בירושלים. מתוך הכרה בחשיבותו ומיוחדותו של אתר זה. בהיותו בדעה שאין נכון להפקיד את חפירתו בידי מוסד אחד בלבד, פנה בקריאה למוסדות המחקר השונים בעולם לקחת חלק בפועל בחפירה. נענו לקריאה מעטים ולבסוף חפרו בפועל את החלקות שהקצו להם רק הקרן הבריטית (PEF) באמצעות [[רוברט מקאליסטר]], [[ריימון וייל]], בסיועו הנדיב של [[הברון רוטשילד]] ערך באתר את עונת חפירתו השנייה. החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, אשר באותם ימים החלה לחדש את פעילותה, לא הצליחה לגייס למשימה את הסכום הדרוש, ולא השתתפה למרות רצונה לקחת חלק.

בשנת [[1926]] ראתההתרחש חידוש נוסף בתחום הפעילות המדעית הארכיאולוגית בארץ כאשר קיימה מחלקת העתיקות [[קונגרס ארכיאולוגי]] בינלאומי. היה זה, ככל הנראה, הקונגרס המדעי הראשון בכל תחום שהוא שנערך בארץ ישראל. אופיו הבינלאומי של הכנס היה כפול: משתתפיו הגיעו ממוסדות מדע מארצות רבות, והוא גם ערך את סיוריו באתרי לבנון, סוריה, עבר הירדן; ולבסוף התכנסו הכול בירושלים.

בשנת [[1927]], הגיעה לפתע, מכיוון לא צפוי, הצעתו הנדיבה של [[ג'ון ד. רוקפלר]] (הבן) לתרום שני מליון דולר לשם הקמתו של בניין שיחזיק בתוכו מוזיאון ארכיאולוגי גדול ואת מחלקת העתיקות על משרדיה, מעבדותיה, מחסני הממצאים, ספריה, אולם הרצאות וכיו"ב. יתר על כן, רק מיליון אחד הופנה לבניין עצמו ולציודו, ואילו פירותיו של המיליון השני, שהופקד כקרן, היוו תוספת עצומהמשמעותית להגדלת פעולותיה של מחלקת העתיקות. משנשלמה בניין המוזיאון לארכאולוגיה של ארץ-ישראל (בשמו הבלתי רשמי: [[מוזיאון רוקפלר]]), הייתה מחלקת העתיקות בין היחידות הממשלתיות המעטות שהיו מותאמים ומצוידים כדבעי למלא את תפקידן.