|
'''קרוסין''' או '''קרוסן''', (הידועהקרוי בלשון יותרהעם ובתחנות בשמוהדלק העממי:בארץ '''נפט'''), הוא [[נוזל]] דליק חסר צבע שמתקבל מזיקוק [[נפט]] בטמפרטורות של 150 °C ו-275 °C. הקרוסין מורכב בעיקר מ[[פחמימנים]] בעלי 12 עד 15 אטומי [[פחמן]], שנפרדיםאשר נפרדים מהנפט בערך בטמפרטורות אלו. בעבר היה שימוש רב בארץ בקרוסין כדלק להסקה ול[[עששית|עששיות נפט]] אולם כיום הוא משמש בעיקר כ[[דלק]] ל[[מנוע סילון|מנועי סילון]] ול[[מנוע רקטי|מנועים רקטיים]]. השם "קרוסין" מגיע מהמלה ה[[יוונית]] "קרוס" (κερωσ, שפירושה "[[שעווה]]").
בדרך כלל זיקוק קרוסין ישירות מנפט גולמי מצריך טיפול ביחידת Merox או ב-hydrotreater ,כדי שמורידיםלהוריד את רמת ה[[גופרית]] שבו ואת פוטנציאל ה[[איכול]] שלו. ניתן לזקק קרוסין גם על ידי שימוש ב-hydrocracker , שבו "משדרגים" את המרכיבים של הנפט הגולמי שאחרת היו טובים רק לדלק. ▼
מקורו של השם "קרוסין" במלה ה[[יוונית]] "קרוס" (κερωσ, שפירושה "[[שעווה]]"). פרטי גילוי הקרוסין לוטים בערפל ואין ודאות לגבי זהות מגלהו. על תואר זה מתחרים אנשים משלוש מדינות שונות - הרוסים טוענים כי מזקקי הקרוסין הראשונים היו האחים דובינין, אשר החלו בזיקוקו עוד בשנת [[1823]]; הפולנים טוענים, כי מגלה הקרוסין הוא איגנצי לוקאשביץ', ואילו האמריקאים גורסים כי מגלה הקרוסין הוא הרופא הקנדי אברהם גסנר, שגילה אותו בשנות ה-40 של [[המאה ה-19]]. אף על פי כן, נראה שתכונות הקרוסין היו ידועות גם קודם לכן - המדען הפרסי [[אל-ראזי]] כתב על ייצור קרוסין עוד במאה התשיעית. ▼
בעבר היה שימוש רב בקרוסין כדלק להסקה ול[[עששית|עששיות נפט]], אך כיום הוא משמש בעיקר כ[[דלק]] ל[[מנוע סילון|מנועי סילון]] ול[[מנוע רקטי|מנועים רקטיים]]. שימוש בקרוסין ל[[בישול]] נעשה רק בתנורים ניידים וכן על פי רוב במדינותובמדינות מתפתחות, שם הוא בדרך כלל גם מזוקק ברמה נמוכה יותר. יש המשתמשים בו גם כדי לפלות [[כינה|כינים]] מהשיער, אך זהו טיפול מכאיב שעלול לגרום נזק לעור. דלק מטוסי סילון, המכונה גם "דלק סילוני" (דס"ל), הוא קרוסין שעומד בתקנים מחמירים יותר, בעיקר ב"נקודת העשן" וטמפרטורת הקפיאה. בתעשייה, הקרוסין משמש [[חומר גלם]] להפקת [[אתן|אתילן]], [[פרופן|פרופילן]] ופחמימנים ארומטיים. כמו כן הוא משמש כדלק בתעשיית ה[[קרמיקה]] וה[[זכוכית]] וכממס - בסינתזה של [[PVC]], למשל.
דלק מטוסי סילון, המכונה גם "דלק סילוני" (דס"ל), הוא קרוסין שעומד בתקנים מחמירים יותר, בעיקר ב"נקודת העשן" וטמפרטורת הקפיאה.
▲זיקוק קרוסין ישירות מנפט גולמי מצריך טיפול ביחידת Merox או ב-hydrotreater , שמורידים את רמת ה[[גופרית]] שבו ואת פוטנציאל ה[[איכול]] שלו. ניתן לזקק קרוסין גם על ידי שימוש ב-hydrocracker.
בתעשייה, הקרוסין משמש [[חומר גלם]] להפקת [[אתן|אתילן]], [[פרופן|פרופילן]] ופחמימנים ארומטיים. כמו כן הוא משמש כדלק בתעשיית ה[[קרמיקה]] וה[[זכוכית]] וכממס - בסינתזה של [[PVC]], למשל.
▲מקורו של השם "קרוסין" במלה ה[[יוונית]] "קרוס" (κερωσ, שפירושה "[[שעווה]]"). פרטי גילוי הקרוסין לוטים בערפל ואין ודאות לגבי זהות מגלהו. על תואר זה מתחרים אנשים משלוש מדינות שונות - הרוסים טוענים כי מזקקי הקרוסין הראשונים היו האחים דובינין, אשר החלו בזיקוקו עוד בשנת [[1823]]; הפולנים טוענים, כי מגלה הקרוסין הוא איגנצי לוקאשביץ', ואילו האמריקאים גורסיםטוענים כי מגלהשמגלה הקרוסין הוא הרופא הקנדי אברהם גסנר, שגילה אותו בשנות ה-40 של [[המאה ה-19]]. אף על פי כן, נראה שתכונות הקרוסין היו ידועות גם קודם לכן - המדען הפרסי [[אל-ראזי]] כתב על ייצור קרוסין עוד במאה התשיעית.
אך בWikipedia ( אתר האם שלנו באנגלית ) מוזכר כי [[אל-ראזי]] כתב על ייצור קרוסין (וגם על ייצור חומרים אחרים)
עוד באמצע 800 ( 1800 ) כנראה ( טיפ: אל-ראזי היה מפרס ).
ואני מצטט :
"
The process of distilling crude oil/petroleum into Kerosene, as well as other hydrocarbon compounds, was first written about in the mid 800's by the Persian scholar Rāzi
"
המביא דבר בשם אומרו מביא [[גאולה]] לעולם.
{{מוצרי דלק}}
| 