בישופות קיסריה – הבדלי גרסאות

'''בישופות קיסריה''' הייתה [[בישופות]] [[נצרות קתולית|נוצרית-קתולית]] באזור [[השרון]] בתקופת [[ממלכת ירושלים]] ה[[צלבנים|צלבנית]]. הארכיבישופות הוקמה עם כיבוש [[קיסריה]] על ידי הצלבנים על בסיס של דיוקסיות קדומות של קהילות נוצריות מקומיות/. עם כיבוש ממלכת ירושלים על ידי הממלוכים בשנת [[1291]] חדלה הדיוקסיה מלהתקיים כיחידה מנהלתית עצמאית', אך התואר [[ארכיבישוף]] של קיסריה המשיך להתקיים ב[[היררכיה]] הקתולית כתואר של כבוד.

על פי [http://www.newadvent.org/cathen/ האנציקלופדיה הקתולית ([[1911]]]), הבישופות הוקמה על בסיס של ה[[קהילה|קהילות]] הנוצריות הקדומות ביותר והוקמה על ידי [[פטר הקדוש]], ומסמכים קדומים של הבישופות מיוחסים ל[[המאה ה-2|מאה ה-2]] ‏‏<ref>‏http://www.newadvent.org/cathen/03134b.htm‏</ref>. בתקופה ה[[האימפריה הביזנטית|ביזנטית]] הייתה קיסריה המטרופולין של פלסטינה פרימה ומרכז [[נצרות|נוצרי]] חשוב. בין השאר חיו בה אבות הכנסייה [[אוריגנס]] (אשר כתב בעיר את "[[הקספלה]]" - [[תרגומי התנ"ך|תרגום התנ"ך]] ל[[יוונית]] בחמש גרסאות, 232), ו[[אוזביוס מקיסריה|אוזביוס]] (אשר כתב בעיר את "האונומסטיקון" - רשימת ישובי ארץ ישראל, ואת "תולדות הכנסייה"). לעיר חשיבות גדולה בעיני הנוצרים, מאחר שבה, לפי המסורת הנוצרית, התנצר [[עבודת אלילים|עובד האלילים]] הראשון - הוא ה[[קנטוריון]] [[קורניליוס]].

התפוררות השלטון של [[האימפריה הביזנטית]], הביאה לסדרה של זעזועים ותהפוכות שהורגשו גם בבישופות קיסריה, ועם ירידת כוחו של השלטון המרכזי עלתה חשיבות מרכזים אדמיניסטרטיביים מקומיים. עם הכיבוש הפרסי של ארץ ישראל שאירע ב[[המאה ה-7|מאה ה-7]] חלה ירידה דרסטית במספר התושבים הנוצרים בתחום השפעת הבישופות. ב[[המאה ה-9|מאה ה-9]], עם התרופפות השלטון המרכזי, הפכה הבישופות למרכז נוצרי חשוב ומרכז של [[עליה לרגל|עולי רגל]] נוצרים מאירופה ל[[ארץ הקודש]]. ב[[המאה ה-10|במאה ה-10]] חוזרתחזרה השפעת ביזנטיון לארץ הקודש וחשיבות בישופות קיסריה יורדת' בעוד היאירדה, מוכפפתוהוכפפה ל[[פטריארך קונסטנטינופול]]. לאחר [[פילוג הכנסייה הנוצרית]] של שנת [[1054]], השתייכה הבישופות ל[[נצרות יוונית-אורתודוקסית]] והייתה כפופה ל[[פטריארך אנטיוכיה]].

בתקופה הצלבנית – תחילת [[המאה ה-12]]', נשארו רק שרידים מועטים מקיסריה ה[[הורדוס|הרודיינית]] והנמל העתיק. קיסריה הערבית הייתה – ככל הנראה–הנראה – דומה בגדלה לקיסריה הצלבנית', שהריסותיה מעטרות היום את חוף הים. בשנת [[1251]], לאחר מצור של שבועיים נכבשה העיר על ידי הצלבנים בהתקפה על החומות ביום ה-[[17 במאי]]. אוכלוסיית העיר', שנמלטה למסגד', נטבחה. ממוות ניצלו רק הנשים', הקאדי ומפקדה הצבאי של העיר. העיר עצמה [[שוד|נבזזה]].

בתוך השלל מצאו המלחים הגנואזיים, באחד מבתי העיר, כלי זכוכית בצבע ירוק. הכלי נלקח לגנואה וזוהה כ[[הגביע הקדוש|גביע הקדוש]] שממנו שתה [[ישו]] (ישוע) ב[[הסעודה האחרונה (אירוע)|סעודה האחרונה]] ואליו אסף [[יוסף הרמתי]] את דם ישו לאחר ה[[צליבה]]/. הכלי הגנואי ה[[משושה]] ידוע בכינוי '''sacro catino''' -ב[[עברית]]: האגן הקדוש. באופן מסורתי נטען שהוא גולף מ[[איזמרגד]], אך לאמתו של דבר החומר ממנו עשוי הגביע הוא [[זכוכית]] [[מצרים|מצרית]] ירוקה ב[[קוטר]] של כ-37 [[ס"מ]].<ref>‏[[יהושע פראוור]], תולדות ממלכת הצלבנים בא"י, [[מוסד ביאליק]], 1963 כרך א' עמוד 180-177‏</ref>

[[מסגד]] קיסריה הפך ל[[קתדרלה]] שהוקדשה ל[[פטרוס הקדוש]], והעיר הוכרזה מרכז של '''הדיוקסיה של קיסריה'''' ,ובראשה הועמד [[ארכיבישוף מטרופוליטני|בישוף מטרופוליטני]] שעמד, עם הגידול באוכלוסייה הנוצרית באזור השרון', בראש [[עץ ארגוני|פירמידה]] של עשרה [[בישוף סופרגני|בישופים סופרגנים ]] - כלומר בישוף הכפוף לארכיבישוף הדיוקסיה ובהם הבישוף של [[שומרון|סבסטיה]]. לאחר [[קרב קרני חיטין]]', משאבדה ירושלים', שימשה הדיוקסיה של קיסריה כמרכז הדתי ומקום מושב ה[[הפטריארכיה הלטינית|פטריארכיה הלטינית של ירושלים]] - הסמכות הדתית הגבוהה ביותר במדינה הצלבנית שלעתים ניתנה ל[[הדיוקסיה של צור|דיוקסיה של צור]] בזמנים בהם הייתה קיסריה מחוץ לתחומי השלטון של ממלכת ירושלים.

בשנת [[1265]]. נפלה קיסריה סופית לידי [[ביברס]] הממלוכי, המבנים בעיר נהרסו עד היסוד והדיוקסיה עברה מהעולם. מאז ועד היום התואר של ארכיבישוף של קיסריה הוא ריק מתוכן וניתן לבישופים טיטולריים על ידי ה[[אפיפיור]] שישב ברומא.