הוצאת שטיבל – הבדלי גרסאות

'''הוצאת א. י. שטיבל''' הייתה [[הוצאת ספרים]] [[עברית|עבריים]] שנוסדה ב[[מוסקבה]] בשנת [[1917]] על ידי הסוחרה[[סוחר]] והנדבןוה[[נדבן]] היהודיה[[יהודי]]-[[יהדות פולין|פולני]] [[אברהם יוסף שטיבל]].

אברהם יוסף שטיבל (אי"ש) התעשר כסוחר עורות[[עור (חומר גלם)|עור]]ות, ובהיותו חובב [[ספרות]] וחובב [[עברית]] החליט להשקיע את הונו בהקמת הוצאת ספרים שתוציא לאור ספרים בעברית בלבד.; מעשה בלתי כלכלי באותה עת, כאשר קוראי עברית היו מעטים יחסית. הוא גייס עבור ההוצאה [[מתרגם|מתרגמים]], בהם [[חיים נחמן ביאליק]], [[דוד שמעוני]] ו[[דוד פרישמן]], שתרגמו עבורו לעברית את מיטב ספרות העולם (ספרי [[פיודור דוסטויבסקי|דוסטויבסקי]], [[לב טולסטוי|טולסטוי]], [[היינריך היינה|היינה]], [[אוסקר ויילד]], [[רבינדרנת טאגור]] ועוד). בהמשך פעילותו הוציא לאור גם את [[כתב עת|כתב העת]] העברי "[[התקופה]]" בעריכת [[שמעון ראבידוביץ']], את סדרת חוברות השירה "מקלט" וכן [[ספרות עברית]] מקורית, למשל מאת [[חיים הזז]], [[יעקב שטיינברג]], [[דב קמחי]], [[יצחק למדן]] ועוד. [[פסח גינזבורג]], שהועסק כמתרגם של ההוצאה, נקלע ל[[סקנדינביה]] בעת [[מלחמת העולם הראשונה]], כשהיה בדרכו [[הגירה|להגר]] ל[[אמריקה]]. בשל המצורה[[מצור]] הימי ה[[גרמניההקיסרות הגרמנית||גרמני]] לא יכול לעזוב את [[נורבגיה]], ולמד את שפתהּ, וכך הפך לחלוץ תרגום ספרות סקנדינבית לעברית והפך את ההוצאה למובילה עולמית בתחום הספרות הסקנדינבית על ידי הוצאת ספרי [[קנוט המסון]], [[סיגביורן אובסטפלדר]], [[הנריק איבסן]] ו[[הנס כריסטיאן אנדרסן]].

שטיבל פתח סניפים בערים [[תל אביב]], [[ורשה]], [[ברלין]] ו[[ניו יורק]]. בשנת [[1924]] נקלעה ההוצאה לקשיים, ואברהם שטיבל מינה את [[נחום טברסקי]] למנהל ההוצאהלמנהלהּ ב[[המנדט הבריטי|ארץ ישראל]]. בשנת [[1929]] התאחדו סניפי ההוצאה, ומרכזה מוקם בתל אביב.

בשנת [[1939]] הועברה הבעלות המלאה על ההוצאה לידי נחום טברסקי. אברהם יוסף שטיבל נפטר ב-[[1946]], וההוצאה המשיכה לפעול עד סוף [[שנות ה-40]].

[[יוסף חיים ברנר]] כתב בשנת [[תרע"ט]] ([[1919]]) רשימה בעיתון "[[הפועל הצעיר (עיתון)|הפועל הצעיר]]" (תחת הכינויה[[שם עט|כינוי]] "בר יוחאי"), ובהשבה הוא מתאר ב[[תרע"ט]] ([[1919]])תיאר את מפעלו של א"י שטיבל:

{{ציטוט|תוכן=אין אני מכיר את אברהם יוסף שטיבל פנים. לא ראיתי אותו מעולם ולא שמעתי את קולו... אם יש איזו מעשי-נסים בחזיון שטיבל, כלומר בצירוף המשונה של בעל-כסף ומוקיר ספרות עברית, הנה במעשיו של שטיבל אין כל חידות: הוא, סוחר-העורות הפשוט, מתוך שנפשו היא נאצלה, הרי הוא, כר' [[שמואל הנגיד]] בשעתו, מקדיש את אונו והונו להרמת קרן הספרות, שהוא קורא, הספרות הנוגעת לנפשו... שטיבל יעשה איזה דבר בשביל ספרותנו – בזה כמעט שאנו בטוחים. לפי ההתחלה רואים, שהוא עשה יעשה, בכל אופן! אבל לנו אין זה מספיק. אנחנו היינו רוצים, שהוא יעמוד על מרום-תעודתו, שהוא לא יהיה רק בעל-פקדון סתם, נותן-כסף, כי אם מבסס בכספו הוצאת-ספרים עברית יסודית... "הוצאת-שטיבל", אחריותך גדולה!|מרכאות=כן|מקור=י"ח ברנר, [http://benyehuda.org/brenner/british_167.html מִתּוֹךְ הַפִּנְקָס (א. י.שטיבל)], "הוצאת הפועל הצעיר", סיון תרע"ט‏‏}}