פרנץ ברנטנו – הבדלי גרסאות

'''פרנץ ברנטנו''' ([[גרמנית]]: '''Franz Brentano''');{{כ}} ([[16 בינואר]] [[1838]] – [[17 במרץ]] [[1917]]), היה [[פסיכולוג]] ו[[פילוסוף]] [[אוסטרי]]. ברנטנו פעל ב[[וינה|ווינה]] ועסק, בין היתר, בחקר ה[[תורת ההכרה|הכרה]].

ברנטנו נולד ב[[גרמניה]] למשפחת אינטלקטואלים גרמנים–איטלקים,גרמנים–[[איטליה|איטלקים]]. למד [[מתמטיקה]], [[שירה]], [[פילוסופיה]] ולימודי [[דת]] באוניברסיטאות:ב[[אוניברסיטת ברלין]], [[אוניברסיטת מינכן|מינכן]] ווירצבורג. הוא הפך ל[[כומר]], אך המשיך בעיסוקיו האקדמיים, בתחום הפילוסופיה בעיקר, עד שפרש מחיי הדת מעט אחרי [[1873]]. באותה תקופה פרסם מספר כתבים מדעיים בנושאי [[פסיכולוגיה]], ועבר לשמש כמרצה בווינה בשנת [[1894]].

לשם נישואיו הראשונים, נאלץ לוותר על משרתו ואזרחותו ב[[האימפריה האוסטרו-הונגרית|אימפריה האוסטרו-הונגרית]], וכששב לוינהלווינה נדחה בקבלת משרת המרצה בחזרה. לאחר מות אשתו הראשונה בשנת [[1896]] עבר ל[[פירנצה]], [[איטליה]] ונישא שם שוב.

ב[[מלחמת העולם הראשונה]] עבר לשווייץ (ל[[ציריך)]] שב[[שווייץ]] הנייטרלית ושם נפטר במרץ, 1917.

ברנטנו נחשב מרצה מחונן וכריזמטי ורבים מתלמידיו הפכו לחוקרים ומרצים מפורסמים ברחבי אירופה, ביניהם גם [[זיגמונד פרויד]], ממציאאבי ה[[פסיכואנליזה]].

בניגוד ל[[וילהלם וונדט]], בן תקופתו, ממציא ה[[סטרוקטורליזם#סטרוקטורליזם בפסיכולוגיה|סטרוקטורליזם]] (גישה בסיסית בפסיכולוגיה הטוענת כי חקירת ההכרה צריכה להתבצע תוך פירוק החוויה ההכרתית למרכיביה), טען ברנטנו כי הפסיכולוגיה צריכה לתאר תהליך דינמי ולא לפרק את החוויה ההכרתית למרכיבים ותגובות, על כך הוא נחשב מחלוצי ה[[פנומנולוגיה]] בפסיכולוגיה. למשל, על פי ברנטנו, החוויה הפסיכולוגית היא תמיד אחידה, גם כאשר אנו רואים נוף מסוים ובה בעת מאזינים לשריקת הרוח ומריחים את ניחוח העלים היבשים אנו חווים את החוויה, כחוויה אחידה אחת. בכך נבדלת החוויה ההכרתית מהחוויה הפיזיולוגית. ברנטנו עסק גם ב[[מודעות]] ותפישת ה[[זמן]] של האדם וכן במושג ה"התכוונות".

תפיסה זו של הפילוסופיה באה לידי ביטוי מובהק בשיטתו הפסיכולוגית ובתורת הנפש. הפסיכולוגיה של ברנטנו הינה מדע תיאורי, פסיכולוגיה תיאורית או ''"פסיכוגנוזיה''" למינוחו של ברנטנו. היא מבוססת על נתוני התפיסה הפנימית. לפי ברנטנו הפסיכולוגיה מובחנת באופן חד ממדעים ניסויים: פסיכולוגיה חוקרת תופעות מנטאליות המוגדרות כתופעות התכוונותיות ([[אינטנציונאליות]]). ''"[[התכוונות]]''" היא תכונת האקט המנטאלי שתמיד על אודות משהו - האובייקט האינטנציונאלי או התוך-התכוונותי. למשל, נפילת אבן היא אירוע פיזיקאלי ואיננה על אודות משהו. לעומת זאת המחשבה על נפילת האבן מניחה אקט מנטאלי כלשהו שהינו על אודות או מכוון לאובייקט מסוים (האבן הנופלת). מושג ההתכוונותיות לקוח על ידי ברנטנו מפילוסופיה אריסטוטלית ו[[פילוסופיית ימי הביניים]], אך מקבל פשר חדש ומהפכני הסולל דרך ל[[פילוסופיה של הנפש|פילוסופיית הנפש]] (mind) המודרנית. ברנטנו אחז בתפיסה הלא-ורידית של אינטנציונאליות, משמעות הדבר הוא שאובייקט אינטנציונאלי איננו אובייקט חיצוני לנפש.