סוסים במלחמת העולם הראשונה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
המשך תרגום |
המשך תרגום מאנגלית |
||
שורה 1:
{{בעבודה}}
[[קובץ:Light horse walers.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[הפרשים האוסטרלים הקלים|פרשים אוסטרליים קלים]] טרם עזיבתם את אוסטרליה, 1914]]
השימוש ב'''סוסים במלחמת העולם הראשונה''' שיקף תקופת מעבר בהתפתחות ה[[מלחמה|עימותים המזוינים]]. עם פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] נחשבו יחידות [[חיל פרשים|פרשים]] למרכיב הכרחי בצבא, אך בחלוף הזמן, עם התקדמות הלחימה, השתנתה התפיסה לגבי השימוש ב[[
כל המדינות שנטלו חלק מרכזי בלחימה במלחמת העולם הראשונה החלו את המלחמה עם יחידות פרשים. בשל הצלחה מוגבלת וכישלונות באספקת ציוד, הפסיקו [[הקיסרות הגרמנית]] ו[[האימפריה האוסטרו-הונגרית]] להשתמש בהן ב[[החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה|חזית המערבית]] מיד לאחר תחילת המלחמה, אם כי ב[[החזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה|חזית המזרחית]] נעשה בהן שימוש מצומצם גם בשלבים מאוחרים יותר. בצד של [[מדינות ההסכמה]], [[האימפריה הבריטית]] השתמשה ב[[רגלים רכובים]] ובפרשים לאורך המלחמה, ואילו [[ארצות הברית]], לכשנכנסה למלחמה, השתמשה בפרשים לפרק זמן מוגבל. אף על פי שבחזית המערבית לא הצליחו במיוחד מדינות ההסכמה להשתמש בפרשים, הן נחלו הצלחה מסוימת ב[[הזירה המזרח-תיכונית במלחמת העולם הראשונה|זירה המזרח-תיכונית]], שכן הן התמודדו מול אויב חלש ובעל נחיתות טכנולוגית לעומתן. [[האימפריה הרוסית]] השתמשה בפרשים בחזית המזרחית, אך גם כן בהצלחה מוגבלת. בסופו של דבר, המחסור בסוסים תרם להפסדה של גרמניה במלחמה, מכיוון שמדינות ההסכמה מנעו את הייבוא של סוסים ל[[מעצמות המרכז]].
שורה 18:
שינויים גדולים בהפעלה הטקטית של פרשים אפיינו את מלחמת העולם הראשונה. אף שבפרשים נעשה שימוש בעל תועלת ב[[המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה|ארץ ישראל]], למשל ב[[קרב עזה השלישי]] וב[[קרב מגידו]], אופייה הכללי של המלחמה השתנה. טנקים החלו לתפוס את מקומה של לוחמת הסער, וההתבצרות ב[[מלחמת חפירות]], יחד עם השימוש ב[[גדר תיל|גדרות תיל]] ובמקלעים, הפכו את חילות הפרשים המסורתיים לכמעט מיושנים.{{הערה|Carver, ''Britain's Army in the 20th Century'', p. 123}} בשנים שלאחר המלחמה הפכו רוב הצבאות לממוכנים, דבר שגרם להמרתם של גדודי פרשים בחטיבות המשוריינות, וטנקים קלים פותחו למילוי תפקידים רבים שהיו במקור של פרשים.{{הערה|Carver, ''Britain's Army in the 20th Century'', p. 154-157}} ההיסטוריון מאייר כותב כי "המלחמה הגדולה הביאה את הפרשים לקצם".{{הערה|שם=מאייר|Meyer, ''A World Undone: The Story of the Great War 1914 to 1918'', p. 264}} מאז מ[[ימי הביניים]] ועד ל[[המאה ה-19|מאה ה-19]] שלטו הפרשים בשדות הקרב, אך החל מ[[מלחמת האזרחים האמריקנית]] ניכר כי ערכם במלחמה פוחת, עת הארטילריה התעצמה והפכה את ההסתערויות ליעילות פחות. החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה הבהירה כי פרשים הם כמעט חסרי תועלת אל מול הארטילריה המודרנית וקשים לניוד ואספקה. ברם, קציני פרשים בריטים, יותר מאשר במדינות אחרות באירופה, היו נחושים להשתמש בפרשים ולתחזק אותם, בהאמינם לאורך כל המלחמה כי חיילים רכובים יהיו בעלי תועלת בניצול פריצות דרך של [[חיל רגלים]], ובנסיבות המתאימות, יוכלו לעמוד בפני מקלעים. זאת, חרף העובדה שאף אחת מהשיטות לא הוכחה כמוצלחת.{{הערה|שם=מאייר}}
===האימפריה הבריטית===
====הממלכה המאוחדת====
====קנדה====
====אוסטרליה וניו זילנד====
===אירופה===
===ארצות הברית===
==תמיכה לוגיסטית==
[[קובץ:River Crossing NGM-v31-p338.jpg|שמאל|ממוזער|250px|חיילים חוצים נהר על גבי סוסיהם בדרכם לוורדן]]
בנוסף לתפקידם ביחידות הפרשים, במהלך מלחמת העולם הראשונה נעשה שימוש בסוסים לגרירת ארטילריה, ואילו ב[[פרד]]ים נעשה שימוש לגרירת עגלות תחמושת. בסוסים גם נעשה שימוש למשיכת אמבולנסים ולנשיאת אספקה ואמצעי לחימה. הסוסים היו הכרחיים ליעילות הארטילריה, כשבמקביל, השתמש [[חיל הקשר המלכותי]] בסוסים למשיכת עגלות קשר. הבוץ העמוק, שנגרם כתוצאה מהצפות של מערכות ניקוז הרוסות והיה שכיח בחלקים מסוימים בחזית, הפך את הסוסים לחיוניים, שכן הם היו האמצעי היחיד להעברת אספקה לחזית ולניוד תותחים ממקום למקום. 6 עד 12 סוסים נדרשו למשיכת תותח שדה אחד, ואלפי סוסים הועסקו במשימה זו במלחמה. במקרים מסוימים נשלחו סוסי דמה במטרה להטעות את האויב באשר למיקומם של החיילים.{{הערה|שם=שפר|Schafer, "Animals, Use of" in ''The European Powers in the First World War'', p. 52-53}} בתחילת המלחמה, היה הצבא הגרמני תלוי בסוסיו שימשכו את מטבחי השדה, כמו גם את עגלות התחמושת לחטיבות התותחנים.{{הערה|Keegan, ''The First World War'', p. 77}}
סוסים סייעו בניוד תחמושת ומוצרי אספקה אחרים באמצעות עגלות למרות התנאים הקשים. אחרי [[קרב רכס וימי]] סיפר חייל קנדי כי "הסוסים היו בבוץ עד לגובה הבטן שלהם. היינו קושרים אותם בלילה לקו היתדות בין גלגלי העגלות, והם היו שוקעים עד מעל לאזורי הכפיתה ביום למחרת. היינו צריכים לירות במספר לא קטן".{{הערה|Meyer, ''A World Undone: The Story of the Great War 1914 to 1918'', p. 531}} ערכם של הסוסים היה ידוע לכל. ב[[קרב פשנדל]], חיילים בחזית הבינו ש"בשלב זה אובדן סוס היה גרוע יותר מאשר אובדן אדם, כי אחרי הכול, בני אדם היו ניתנים להחלפה וסוסים לא".{{הערה|[http://www.nzhistory.net.nz/media/sound/bert-stokes-remembers-passchendaele Bert Stokes remembers Passchendaele], אתר ההיסטוריה של ניו זילנד.}} הסוסים גם הרימו את מורל החיילים בחזית בשל חיבתם של החיילים אליהם.{{הערה|שם=שפר}} כרזות גיוס מתקופת המלחמה הציגו את השותפות בין הסוס לאדם בניסיונן להשיג מתגייסים נוספים.{{הערה|שם=שפר}}
==לקריאה נוספת==
| |||