נחלת שמעון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
לא היה לזה מקור זמן רב, לא אמין ולא חצי אמין, יבוא מקור ונוסיף |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 3:
שכונת נחלת שמעון הוקמה בשנת [[1891]]. התגוררו בה בני עדות שונות: [[יהדות תימן|תימנים]] , [[יהדות סוריה|חאלבים]] ו[[יהדות גאורגיה|גאורגים]] ([[שכונת הגורג'ים|גורג'ים]]). לכל עדה היה [[בית כנסת]] משלה. בשכונה זו וב[[בתי נבון]] שמצפון למערת שמעון הצדיק הסמוכה התגוררו כמאה משפחות יהודיות.
ככלל, היחסים בין תושבי השכונה ושכונת בתי נבון הסמוכה לבין שכניהם ה[[ערבים]] היו תקינים. בשנת [[1948]], ערב סיום השלטון ה[[בריטניה|בריטי]] ב[[ארץ ישראל]], הדרדר מאוד מצבה הביטחוני של השכונה. עזיבת [[משפחת נשאשיבי]] את ביתה בשכונת שייח' ג'ראח הסמוכה סימנה את התגברות כוחם של הקיצונים מבין הערבים שגרו בסמיכות לשכונה. ההתקפות על השכונה גברו והמצב הביטחוני נהיה כבד מנשוא.
ב[[ד' בניסן]] [[ה'תש"ח]] בחסות בריטית נטבחו ב[[שיירת הדסה]] 78 רופאים, אחיות, מטופלים ואנשי צוות בית החולים "הדסה" ליד השכונה הנטושה. כוחות של [[פלמ"ח]] "הראל" שחשו לעזרתם נהדפו ע"י הבריטים.
בחוה"מ פסח כבש הפלמ"ח את שייח' ג'ראח ושטח השכונות היהודיות. הבריטים הכריחו אותם לסגת בתואנה שציר התחבורה העובר שם נחוץ להם. ונתנו את מילתם שיעדכנו לכשסיימו להעביר את גייסותיהם שם. אך בעוזבם עדכנו רק את הערבים שמיהרו והשתלטו על המקום.
ב[[מלחמת העצמאות]] כבש הצבא ה[[ירדן|ירדני]] את השכונה, וזו נותרה בשליטה ירדנית עד [[מלחמת ששת הימים]].
| |||