|
כל עוד לא גזלה העבודה הציבורית את כל זמנו של משה, היה מתמסר לעבודה משחר ועד ערב. הוא אהב את האדמה, את העצים, ואם כי רוב הזמן היה מנהל עבודה ולאו משגיח עבודה, שעות עבודה שלו לא נפלו מאלה של הפועלים. מתוך ניסיון ממש רכש את כל הידיעות בענפי החקלאות השונים והפך ידען מנוסה ומומחה.<br />
יומיים בשבוע הקדיש ליפו<ref>צבי אורבך.משה איכילוב האיש ודרכו.תל אביב:"חרות",1959,עמ' 42-44</ref>
<ref>צבי אורבך.משה איכילוב האיש ודרכו.תל אביב:"חרות",1959,עמ' 42-44</ref>יומיים בשבוע הקדיש ליפו, על פי סדר עבודתו שחילק בין מחלקות העירייה השונות. אולם לא עבר יום מבלי שיבקר ביפו. הוא אהב את הנוף של יפו ואהב את תושביה. את התפעלותו ממראה העיר בעת סיורו הראשון ביפו, לא ידע להביע במילים, ובו ברגע החליט שיש לעשות משהו כדי להשוות לעיר העתיקה את הצורה שתהא ראויה לנוף הזה. כאיש המציאות הבין איכילוב שיפו היא עיר היסטורית שעתידה למשוך תיירים ומבקרים. הוא החליט להקים מוזיאון ארכאולוגי לעתיקות יפו. הוא נתן דעתו ליפו כולה ולא רק ליפו העתיקה. הוא רצה שיפו תהיה עיר המפרנסת יושביה, ותחדל להיות עיר מעבר. לכן סלל כבישים, הקים בתי חרושת כדי שימצאו בה פרנסה ותעסוקה. ילדי יפו כינו אותו "האבא של יפו". כבן הארץ מצא שפה משותפת עם בני המיעוטים ביפו. הוא הבין לרוחם והם מצאו אצלו אוזן קשבת לכל בקשותיהם ההגיוניות. הוא היה איש העם וראה עצמו כנציג האיש הקטן. הוא החל בהקמת ספריה עירונית מודרנית, מגרשי משחקים וגנים וכלה בהרחבת חוף הרחצה על ידי ייבוש שטח מהים. בצעדים בטוחים כבש את לב אזרחי יפו כולם- ללא הבדל מפלגה ומעמד. בצעדים בטוחים הלך לקראת ניצחון ותכניות ענק לפיתוח העיר.<br />
'''במשפחתו המסועפת ורבת הנפשות, משה היה דמות אצילית רווית טוב ואהבה. מצד אחד היה אדם תקיף, לוחם ומצד שני כה רך וכה לבבי. הקדיש להם הרבה מזמנו, מכוחו ומאמצעיו, שאף פעם לא היו מרובים.'''
|
