שלמה נקדימון – הבדלי גרסאות

'''שלמה נקדימון''' ('''קאמינקר)''') (נולד ב-[[1936]]), הוא [[עיתונאי]] [[ישראלי]] ופרשן פוליטי בכיר, חוקר תולדות [[היישוב]] ו[[מדינת ישראל|המדינה]]. פרסם ספרים ובהם מחקרים מקיפים על אירועים ופרשיות בתולדות היישוב והמדינה. ספריו מומלצים במחלקות ל[[מדעי המדינה]] ב[[אוניברסיטה|אוניברסיטאות]].

נולד ב[[המנדט הבריטי|ארץ ישראל]] בשנת [[1936]]. אביו, יצחק אשר קאמינקר, היה [[חלוציות|חלוץ]] שעלהש[[עלייה לארץ ישראל|עלה ארצה]] מ[[גליציה המזרחית]]. ב[[ארץ ישראל]] נמנה עם מייסדי [[פועלי אגודת ישראל]] ונשא פנקס חבר מס' 1. על שמו נקרא משעול ב[[פתח תקוה]].

מאמצע [[שנות החמישים]] שימש נקדימון כעיתונאי וחבר מערכת העיתון "[[ידיעות אחרונות]]". התמחה בעריכת תחקירים על הנעשה בזירה הפוליטית והמפלגתית ובדרכי קבלת ההחלטות בממשל. אף שדיעותיו הפוליטיות לא היו סוד, הקפיד נקדימון כל שנות עבודתו כעיתונאי וכפרשן לשמור על איזון בדיווח.

בימי "[[פרשת לבון]]" חדר נקדימון בהחבאבהיחבא (בהסתתרו בתא מיזוג האוויר) לבית ארלוזורוב ב[[תל אביב]], בושבו נערכה ב-[[4 בפברואר]] [[1961]] ישיבת מרכז [[מפא"י]] בהשבה הודח [[פנחס לבון]] מתפקידו כ[[מזכ"ל ההסתדרות]], ומסר דיווח אותנטי של עד ראייה להתרחשות זאת שהייתה סגורה לתקשורת. הוא [[משפט (העמדה לדין)|הועמד לדין]] על "חדירה לאולם סגור", אך יצא זכאי בדין מאחר שבית המשפט מצא כי "[[אין להשיב על ההאשמה]]".

בשנים [[1978]] - –[[1980]], בתקופת המשאה[[משא ומתן]] על [[הסכם השלום עם מצרים]], שימש נקדימון כיועץכ[[יועץ תקשורת]] ל[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] [[מנחם בגין]].

בשנת [[1983]], ולאחר מכן בשנת [[1984]], הרחיק נקדימון עד ל[[הונג קונג]] כדי לראיין את [[אברהם תהומי]], שהיה סגן מפקד סניף "[[ההגנה]]" ב[[ירושלים]] ולאחר מכן ייסד את ה[[אצ"ל]], והיה מעורב בחיסולוב[[רצח|חיסול]]ו של המנהיג החרדי [[ישראל דה האן|יעקב ישראל דה האן]] בשנת [[1924]]. תהומי חי באחרית ימיו ב[[הונג קונג]]. בראיונות לא הודה תהומי במפורש כי הוא האיש שירה באקדח בדה האן, אך נטל על עצמו את האחריות לביצוע הרצח, שהיה מוצדק בעיניו כמשימה לאומית שחובה היה לבצעה. לדבריו המשימה הוטלה עליו על ידי [[יצחק בן צבי]], יושב ראש הוועד הלאומי, [[יוסף הכט]] המפקד הארצי של ההגנה ו[[זכריה אוריאלי]], מפקד סניף ההגנה בירושלים. לעומת זאת חשף נקדימון מסמך אותנטי בחתימת תהומי, בושבו הוא מאשר את השתתפותו האישית בהתנקשות.

על ספרו "תמוז בלהבות" זכה נקדימון ב[[פרס סוקולוב]] לתקשורת הכתובה לשנת [[1993]]. בשנת [[1995]] קיבל פרס לחקר ביטחון ישראל מטעם [[מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים]] על מחקרו "חור שחור -– ישראל, ארצות הברית, עיראק 1981 - 19911981–1991". בשנת [[2008]] ([[ה'תשס"ח]]), ב[[יום העצמאות]] ה-60 של [[מדינת ישראל]], הוענק לנקדימון פרס [[יקיר העיר תל אביב]] על "תרומה ייחודית בתחום העיתונות, התקשורת, הפרשנות, המחקר, העיון והספרות" .<ref>[http://www.tel-aviv.gov.il/Hebrew/_MultimediaServer/documents/1257149.pdf יקירי תל אביב יפו, תשס"ח, עמוד 15]</ref>.

*'''[[אלטלנה]]''', הוצאת עידנים, 1978. – סיפורה של אונית הנשק של [[אצ"ל]] שעלתה באש תותחי [[צה"ל]], ומלחמות היהודים במהלך [[מלחמת העצמאות]].

*'''לקראת שעת האפס''', הוצאת [[רמדור]], 1968. – סיפור [[תקופת ההמתנה]] שקדמה ל[[מלחמת ששת הימים]].

*'''אחרי''', הוצאת מוקד, 1968. – סיפור חייהם של שישה מבכירי מפקדי צה"ל במלחמת ששת הימים.

*'''סבירות נמוכה''', הוצאת רביבים, 1982. – סיפור הרקע ל[[מלחמת יום הכיפורים]] ותוצאותיה.

*'''תמוז בלהבות''', הוצאת עידנים, 1986. – סיפור [[מבצע אופרה|תקיפת הכור האטומי]] ב[[עיראק]] בשנת [[1981]].

*'''תקווה שקרסה - הקשר הישראלי-כורדי 1963 - 19751963–1975'''., הוצאת משכל, 1996.

== ביוגרפיה פרי עטו ==

* '''בגין''' (בשיתוף עם אביעזר גולן), הוצאת עידנים, 1978:1978– סיפור חיים אלבומי על חייו של [[מנחם בגין]]