אם קריאה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכות של 79.177.21.156 (שיחה) לעריכה האחרונה של Aviados |
הגהה |
||
שורה 1:
'''אם קריאה''' היא [[אות]] ב[[כתיב]] של ה[[עברית]] ושל מספר [[שפות שמיות]] נוספות,
==התפתחות==
ככל הנראה, בעברית הקדומה - עוד לפני ה[[עברית מקראית|
צורת כתיבה זו הייתה מסובכת עבור
ב[[תקופת בית שני]] התרחב השימוש באימות הקריאה (אהו"י), ובתקופה זו הרבו להשתמש ב[[כתיב מלא|כתיב המלא]]. בתעודות מימי בית שני, כמו [[המגילות הגנוזות]] או [[איגרות בר כוכבא]], מוצאים לפעמים צורת כתיב שנקראת כתיב מלא שבמלא. בצורה זו הוכנסו אימות קריאה גם במקומות בהן אנו לא נוהגים להכניס אימות קריאה בימינו. ניתן למצוא מילים כמו '''לוא''' (=לא), '''כיא''' (=כיא), ו'''בקוראכה''' (=בקראך). ב[[לשון חז"ל]] כבר החלו להתגבש כללים אחידים יותר לשימוש באימות קריאה, אם כי במילים הנפוצות בתנ"ך עדיין יש נטייה להשתמש בכתיב המקראי שלהן. בתקופת [[המסורה]] כנראה כבר הורגש שאימות הקריאה אינן מספיקות למסירת המידע המלא על אופן הגייתה של המילה, ולכן פותחו סימני ה[[ניקוד]], המשמשים עד היום בצד אימות הקריאה.
==שימוש==
בעברית משמשות ארבע האותיות א', ה', ו', י' כאימות קריאה, לפי הפירוט הבא:
*'''י'''' משמשת כאם קריאה לתנועת i ארוכה במקורה ובמידה פחותה לתנועת e (צירה).
*'''ו'''' משמשת כאם קריאה לתנועת o ולתנועת u.
*'''ה'''' משמשת כאם קריאה לכל התנועות, אך בסוף מילה בלבד. ה' בסוף מילה שאיננה אם קריאה מסומנת ב[[מפיק (לשון)|מפיק]].
*'''א'''' משמשת כאם קריאה לכל התנועות באופן נדיר יחסית.
בעברית מקראית אין כללים ברורים שלפיהם מופיעות אימות הקריאה,
אימות קריאה משמשות גם בשפות שמיות אחרות, כגון [[ארמית]] ו[[ערבית]]. בערבית משמשות האותיות ا, و, ي, המקבילות לאותיות העבריות א, ו, י, לציון התנועות a ארוכה, u ארוכה ו-i ארוכה בהתאמה.
שורה 22:
[[קטגוריה:עברית]]
[[קטגוריה:כתב]]
[[en:Mater lectionis]]
|