אשם תורם כהגנה יחסית – הבדלי גרסאות

במהלך [[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]] נפסקו מס'מספר הלכות על פי דוקטרינת האשם התורם היחסי. נראה, כי בראשית דרכו, נזהר [[בית המשפט העליון]] מלהתערב באומדן חלוקת הרשלנות שבוצעו על ידי הערכאות הנמוכות.<ref>ע"א 349/58 '''לודויג גרינולד נגד נחמיה אביגדורוב ''' וערעור נגדי, פ"ד יד עמ' 421-426 (1960).</ref> מרביתם של פסקי הדין הראשונים בנושא רשלנות תורמת עסקו ביחסי עובד מעביד. אחד מהמרכזיים שבהם הוא קבוצת בנין בע"מ נ' משה יצחק פוגל, בו מופיע המבחן לקביעת האשם העצמי התורם.<ref>ע"א 432/58 '''קבוצת בנין בע"מ נ' משה יצחק פוגל''', פ"ד יג 864 (1959).</ref> המבחן קובע כי יש לבחון אם נהג הניזוק כאדם אחראי ותוך זהירות סבירה, או שמא היה בהתנהגותו משום היעדר זהירות סבירה בהגנה על עצמו. בפס"ד אמסלם נ' כץ ,<ref>ע"א 227/67 '''אמסלם נ' כץ''', פ"ד כב (1) 313 (1968).</ref> בית המשפט קבע שהתנהגות התובע, אם התנהג בצורה מכוונת תוך חוסר אכפתיות כלפי הנזק, יכולה להפחית את גודל הפיצויים המגיעים לו, או לחלופין לנתק לחלוטין את הקשר הסיבתי בין המזיק לנזק אם אשמתו המוסרית של המזיק מבוטלת לעומת זו של הניזוק.

בפס"ד ווסטצ'טר<ref>ע"א 75 /987 '''ווסטצ'סטר פייר אינשורנס קומפני נ' אברהם קורן''' פ"ד לא (1) 660, עמוד 666 (1976).</ref> בית המשפט מציין שכל אדם חב [[חובת זהירות]] לעצמו שלא יסכן חייו מתוך פזיזות או קלות-הדעת, והפרה של [[חובת זהירות]] זו תוגדר כ"אשם תורם" לפי משמעותו בסעיף 68 לפקודת הנזיקין. כמו בכל רשלנות גם ברשלנות תורמת, תנאי ראשון הוא שמעשהו או מחדלו של המתרשל יהא בלתי-סביר לפי מבחן האדם הסביר.<ref>[[פקודת הנזיקין]], ראו ה"ש 3 לעיל, §35.</ref> פס"ד ועקנין, שיישם את מבחן האשם התורם העצמי מפס"ד שור, קבע שהאדם הסביר ייקבע לפי נסיבות המקרה. בפסק דין זה, פסק בית המשפט כי במקרה של נער אנו נבדוק את רמת האשם לפי הנער הסביר.<ref>ע"א 80/ 145 '''שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש''' פ"ד לז (1) 113, עמוד 148. (1982).</ref> לפיכך, גם קטין חייב לשמור על ביטחונו ואם אינו פועל כך הוא עשוי להיתפס באשם תורם.<ref>ע"א 90 /2061 '''אילנה מרצלי נ' מדינת ישראל, משרד החינוך והתרבות''' פ"ד מז (1) 802, עמוד 805 (1993).</ref> יש לקחת בחשבון בדין זה את העובדה, שאדם רך בשנים נעדר שיקול דעת בשל להערכתם של סיכונים. במקרים של לקויי דעת, הנטייה היא לדחות את המבחן האובייקטיבי על פני הסובייקטיבי.<ref>אנגלרד- דיני הנזיקין, ראו ה"ש 1 לעיל, עמ' 245.</ref>