אשם תורם כהגנה יחסית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 89:
'''בחינת אפשרות אימוץ הדוקטרינה האמריקאית בישראל'''
 
לדעתנו, השיטה השלמה הנה הקרובה ביותר לדוקטרינת האשם התורם היחסי. בשיטה זו קיים מדרג הנע על ציר בין קבלת פיצוי מלא לניזוק לפיצוי מינימאלימינימלי שנקבע על פי מידת האשם העצמי התורם של הניזוק. לעומתה, השיטה החלקית היא יישום קרוב יותר של דוקטרינת האשם התורם המוחלט, כיוון שהיא מציבה שתי דרכי פעולה אפשריות. לפי שיטה זו, בנקודה דיספוזיטיבית מסוימת נמנעת מהניזוק הזכות לקבלת פיצויים באופן מוחלט. יש להדגיש כי מניעה זו תחול גם בסיטואציות בהן האשם העצמי התורם של הניזוק נמוך מ-100% ואף יכולה להתרחש במקרים בהם האשם העצמי התורם עומד על 51% בלבד. במצב שכזה, למרות דרגת אשם של כ- 49% של המזיק הוא לא יישא כלל בנזק.
נבחן את אפשרות יישום השיטה השלמה בישראל. לשיטה זו השלכות שונות ממספר בחינות. מבחינה מוסרית, אנו סבורים כי המודל הישראלי ייתכן ומוסרי יותר מן המודל האמריקאי. בישראל, תובע אשר אשם ב- 100% בגרימת נזקו, לא יזכה כלל לפיצוי מהנתבע. לעומת זאת, בשיטה האמריקאית השלמה, מצב שכזה איננו אפשרי. התובע תמיד יזכה לפיצוי מינימלי גם אם אשמו התורם היה הגורם הבלעדי לנזק. השיטה הישראלית יוצרת איזון בין שני הצדדים, התובע והנתבע בניגוד לשיטה האמריקאית. בשיטה הישראלית, אשמתו המוסרית של כל אחד מן הצדדים גלומה בחלוקת עול הנזק, המתבטאת בתשלום הפיצויים.
 
מבחינה כלכלית, לשתי השיטות, הישראלית והאמריקאית, חסרונות. חסרונות השיטה האמריקאית הם כדלקמן: מחד, השיטה השלמה מפחיתה את התמריצים של התובע לנקוט אמצעי זהירות, כיוון שברירת המחדל היא כי התובע יזכה לפיצויים כלשהם. ייתכן ששיטה זו תוביל ל[[הרתעת חסר]] מצד התובע. במצב זה, התובע ישקיע פחות באמצעי מניעת הנזק כיוון שיובטח לו פיצויי מינימלי כלשהו. מאידך, תמריץ הנתבע להשקעה באמצעים למניעת הנזק יפחת היות שתמיד ישלם סכום פיצויים מינימלי. ייתכן גם שבמקרים מסוימים יוותר הנתבע על פעילות מסוימת לחלוטין.<ref>Cooter & Ulen, ראו ה"ש 2 לעיל, עמ' 306 – 307.</ref>