אשם תורם וקטינים – הבדלי גרסאות

ברוב שיטות המשפט החוק קובע כי קטין מתחת לגיל מסוים לא ישא באחריות למעשים פליליים אותם ביצע. בהתאם לכך, אין להעמידו לדין ואין להטיל עליו עונש. בישראל, גיל הסף להעמדה לדין הוא 12. מדרגת הגיל הבאה בישראל היא ארבע עשרה שנים: קטין שבשעת גזירת דינו טרם מלאו לו ארבע עשרה שנים לא יוטל עליו מאסר. מעל גיל ארבע עשרה שנים כבר קיימים לא מעט מקרים של מאסר בפועל, אולם החוק מאפשר גמישות רבה ביחס לקבוצת גיל זו, ומאפשר לשופט להמיר את עונש המאסר באחת מדרכי הטיפול המנויות בחוק, כגון: תקופת מבחן או קבלת התחייבות על התנהגות נאותה בעתיד.

 

קטין שגילו מעל שתים עשרה אינו מוגן על ידי המחסום הדיוני ולכן לכאורה תוטל עליו אחריות כעל אדם מבוגר. עם זאת נראה כי הפסיקה דורשת מקטינים רמת זהירות פחותה מזו הנדרשת ממבוגרים.

 

 

נראה שהכוונה בהצעה זאת, היא החלת גישת הביניים הסובייקטיבית אובייקטיבית הנהוגה לגבי אשם תורם, גם לגבי נזקים שקטין גורם. כלומר, בכל מקרה שקטין גורם נזק לעצמו או לאחרים, תבדק אחריותו של הקטין לעומת חובת הזהירות של ילד סביר בגילו בנסיבות העניין. לגבי סוגיית האשם התורם של קטינים לא ברור מה תהיה השפעת הקודיפיקציה אם תאומץ. ייתכן שהמצב הנוכחי יישאר על כנו, כפי שלשון החוק מאפשר או לחלופין שביטול ההגנה שמקנים סעיף 9(א) לקטינים מאחריות בנזיקין וסעיף 64(3) לאשם תורם של קטינים בתנאים המנויים יעבירו מסר של הטלת אחריות רבה יותר על קטינים.

 

==מקורות==