שפופרת גייגר-מילר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בינוויקי
Yonidebot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: אנרגיית;
שורה 4:
השפופרת עשויה מגליל [[מתכת|מתכתי]] (הקתודה) שבמרכזו תייל מתכתי (האנודה) הנמצא בהפרש [[מתח חשמלי|מתחים]], כך שלתייל מתח חיובי לעומת הקתודה. ביניהם יש תערובת שרובה מורכבת מ[[גז אציל]] (לרוב [[ארגון (יסוד)|ארגון]]) ומיעוטה מולקולות אורגניות (כגון [[כוהל]]) בעלות מבנה מורכב. בצידה של השפופרת ישנו חלון, העשוי [[ממברנה סינתטית|ממברנה]] דקה, דרכו יכולה הקרינה להיכנס. (בעיקר קרינות [[קרינת בטא|בטא]] ו[[קרינת אלפא|אלפא]], כיוון ש[[קרינת גמא]] יכולה להיכנס ולצאת דרך דפנות המתכת).
 
כאשר חלקיק (חלקיק טעון, או [[פוטון]] גמא) נכנס לשפופרת ומוציא אלקטרון מהגז שבתוכה או מדפנותיה, האלקטרון האנרגטי גורם לשרשרת של יינון בגז האציל, כאשר כל אלקטרון שמשתחרר פוגע באטום אחר, ומוציא ממנו עוד אלקטרון, וכן הלאה. תהליך זה מכונה '''מפולת'''. המפולת נפסקת כאשר כל האנרגיה של האלקטרון הראשוני "מתבזבזת" על אנרגיית הקשר בין האלקטרונים לבין האטומים. מכיוון שאנרגיתשאנרגיית החלקיקים היא בסדר גודל של כמיליון [[אלקטרונוולט]], ואילו אנרגיתאנרגיית הקשר של גז אציל היא בסדר גודל של כעשר אלקטרונוולט, משתחררים כך כ- 10<sup>5</sup> אלקטרונים.
 
כאשר המתח בין האנודה לקתודה לא עולה בהרבה על אנרגיית הקשר של האלקטרונים לאטומי הארגון, כל מה שהמתח עושה הוא למשוך את האלקטרונים אל האנודה (התייל המרכזי). כאשר הם זורמים לכיוון הקתודה, אפשר למדוד את הפולס שהם יוצרים בעוברם במערכת האלקטרונית המקשרת בין האנודה הקתודה. מונה הפועל על עקרון זה מכונה '''תא יינון'''.