הכנסייה הסורית-אורתודוקסית – הבדלי גרסאות

[[קובץ:Syrian orthodox youth club1.jpg|שמאל|ממוזער|200px|מועדון הכנסייה הסורית אורתודוכסיתאורתודוקסית בירושלים]]

ה[[פטריארך|פטריארכיה]] של [[אנטיוכיה]] התפלגה בעקבות הצהרת כלקדון באשר לשני הטבעים של [[ישו]]. הלא-כלקדוניים הפכו לכנסייה נפרדת הידועה כיום ככנסייה הסורית אורתודוקסית והכלקדונים המשיכו ככנסייה האורתודוקסית של אנטיוכיה. יש המכנים את הכנסייה "יעקוביטים" על שם [[יעקב בראדאיוס]] שארגן את הכנסייה ה[[מונופיזיטיזם|מונופיזיטית]] ב[[סוריה]] ב[[המאה ה-6|מאה ה-6]], אבל הסורים אורתודוכסיםאורתודוקסים אינם מוכנים שכנסייתם תיקרא על שם אדם ורואים בכינוי זה ביטוי עוין. הפטריארך הסורי אורתודוכסיאורתודוקסי יושב כיום ב[[דמשק]]. הכנסייה השתמשה בשפה ה[[ארמית]]-סורית ולא ב[[יוונית]] כביטוי לעצמאותה. מספר הסורים אורתודוכסיםאורתודוקסים בעולם הדוברים ארמית הוא כמאה אלף איש.

על-פי המסורת הסורית, נוכחותה ב[[ירושלים]] היתההייתה רצופה ומאז [[1465]] ה[[בישוף|בישופים]] הסורים מתגוררים דרך קבע ב[[מנזר מרקוס הקדוש]] בעיר. הם שימרו זכויות מסוימות במקומות הקדושים אולם הם כפופים ל{{ה|פטריארכיה הארמנית}} כחלק מה[[סטטוס קוו]]. מרבית חברי הקהילה הגיעו כ[[פליט]]י הטבח העות'מאני במרכזים סוריים ב[[אנטוליה]] ב[[מלחמת העולם הראשונה]]. כמו ה[[ארמנים]] בירושלים גם הקהילה הסורית הגיעה לשיא גודלה ב[[שנות ה-40]], כשרבים מחבריה התמקמו מחוץ ל{{ה|עיר העתיקה}}. הקהילה סבלה מנסיגה גדולה לאחר [[מלחמת העצמאות]] ומספר חבריה פחת בכמחצית. ב-[[1990]] היו כ-200 סורים בירושלים וכ-1,500 ב[[בית לחם]] (זאת לעומת כ-2,000 בירושלים ב-[[1945]]). הסורים לא אימצו את הזהות הערבית והם מתרחקים מפעילות פוליטית. הם מנסים להימנע מהקונוטאציה הלאומית של המושג "סורי" ומעדיפים את המושגים "ארמאי", "אשורי" או "syriac".