היינץ ראו – הבדלי גרסאות

לאחר החלטת [[העצרת הכללית של האומות המאוחדות|האו"ם]] על [[תכניתתוכנית החלוקה]], היה ראו שותף להתארגנות קבוצה של כלכלנים, מתכנני ערים ועסקני ציבור תחת השם "החוג לרפורמה התיישבותית", יחד עם [[יוסף טישלר]], [[אליעזר לבנה]], [[אליעזר ברוצקוס]] ואחרים. החוג קרא לפזר את האוכלוסייה בתכנון ההתיישבות, ולתת עדיפות ל[[פריפריה]] על פני המרכז.

ב-[[1949]], כמנהל לשכת התכנון המחוזית, עמד ראו בראש צוות שהכין תכניתתוכנית אב לעיר ירושלים, יחד עם האדריכל [[דוד אנטול ברוצקוס]]. התכניתהתוכנית, שנודעה כ"תכניתתוכנית ראו", התייחסה לעיר כיחידה שלמה ולא התחשבה ב[[ירושלים המחולקת|חלוקתה]] בין ישראל ל[[ירדן]] בקווי [[הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות|שביתת הנשק]]. תכניתתוכנית ראו הייתה תכניתתוכנית רעיונית בלבד ללא תוקף חוקי, אך היא קבעה מספר עקרונות יסוד שהנחו את המשך פיתוחה של העיר. התכניתהתוכנית אימצה כמה מקווי היסוד של המתכננים הבריטיים של ירושלים, בין היתר את עקרון הבנייה על הגבעות תוך השארת העמקים כשטחים ירוקים, ואת מדיניות הבנייה ב[[אבן ירושלמית|אבן]]. כמו כן קבעה התכניתהתוכנית את ייעודה של [[גבעת רם]] כמרכז מוסדות השלטון של המדינה. ב-[[1950]] היה היינץ ראו שותף לתכנון [[קריית הממשלה]] במקום, יחד עם [[יוסף קלארווין]] ו[[ריכרד קאופמן]].