העובד הציוני – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
TXiKiBoT (שיחה | תרומות)
מ בוט מוסיף: en:HaOved HaTzioni
שורה 1:
'''העובד הציוני''' היא תנועת [[התיישבות]] שנוסדה ב[[ארץ ישראל]] בשנת [[1936]] כתנועה פוליטית וכמפלגה על ידי יוצאי תנועת [[הנוער הציוני]]. העובד הציוני הייתה בעלת זיקה ל[[המחנה האזרחי{{ה|מחנה האזרחי]]}} הלא [[סוציאליזם|סוציאליסטי]] ולמפלגת [[הציונים הכלליים]] ונחשבה גם לחלק מ[[תנועת העבודה]] באגפה הימני. פעלה בעיקר כסיעה ב[[ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל|הסתדרות]]. בשנת [[1948]] לקחה חלק בהקמת [[המפלגה הפרוגרסיבית]].‏‏
[[תמונה:מפלגות הפועלים הציוניות ביישוב.jpg|שמאל|ממוזער|400px]]
 
'''העובד הציוני''' היא תנועת [[התיישבות]] שנוסדה ב[[ארץ ישראל]] בשנת [[1936]] כתנועה פוליטית וכמפלגה על ידי יוצאי תנועת [[הנוער הציוני]]. העובד הציוני הייתה בעלת זיקה ל[[המחנה האזרחי|מחנה האזרחי]] הלא [[סוציאליזם|סוציאליסטי]] ולמפלגת [[הציונים הכלליים]] ונחשבה גם לחלק מ[[תנועת העבודה]] באגפה הימני. פעלה בעיקר כסיעה ב[[ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל|הסתדרות]]. בשנת [[1948]] לקחה חלק בהקמת [[המפלגה הפרוגרסיבית]].‏‏
[[תמונה:{{מפלגות הפועלים הציוניות ביישוב.jpg|שמאל|ממוזער|400px]]}}
 
==הקמת התנועה ==
 
תנועת "[[הציונות הכללית]]" הצמיחה מספר [[תנועות נוער]], בהם "[[הנוער הציוני]]". בסופה של [[העלייה הרביעית]] נוצר ב[[גליציה]] גרעין חלוצי שהשתוקק להקים בארץ ישראל קבוצה עצמאית. ראשוני העולים מתנועת "הנוער הציוני" עלו לארץ בתחילת [[שנות ה-30]]. היא הייתה קבוצה מאורגנת, שהתיישבה ב[[מחנה עבודה]] ליד [[פתח-תקווה]]. בעקבות [[מאורעות תרפ"ט]], שרר בארץ מחסור בעבודה והתקיימו מאבקים בין [[ארגוני הפועלים]] על כיבוש כל מקום עבודה פנוי. חברי הקבוצה עברו קשיים וייסורי קליטה, שהיו מנת חלקם של כל הקבוצות במושבותב[[מושבה|מושבות]], אולם הם שאבו את כוחם מהכרת שליחותם כלפי התנועה בגולה – לשמש לעולים החדשים מסגרת לקליטתם. כמו כן הם רצו להוכיח את זכות קיומו של סוג חדש ב[[תנועת העבודה|מחנה העבודה]], עובד ציוני-כללי, תוך הבלטת הייחוד שבהשקפת עולמו ושאל דמות זו יתחנכו אלפי החברים בגולה.
 
חברי "הנוער הציוני" ראו כחובתם להצטרף ל[[הסתדרות]] הכללית, אך דרשו מהארגון אוטונומיה רעיונית מלאה, לרבות הכרה בזכותם להתנגד ל[[האחד במאי|אחד במאי]] כחג העבודה ולהנפת הדגל האדום. עליית הנוער הציוני גברה במסגרת גל [[העלייה החמישית]] והם תרמו לבניית מושבות חדשות כמו: [[נס-ציונה]], [[כפר-סבא]] ו[[יבנאל]]. באותו זמן התאגדו בערים צעירים רבים הקרובים ברוחם לנוער הציוני. בשנים [[1934]]-[[1935]] התפלגו שורותיו של "הנוער הציוני" ל'''ציוני א''' – התאחדות [[הציונים הכלליים]], חסידי רעיון של הסתדרות עובדים מאוחדת, ול'''ציוני ב'''' – ברית הציונים הכלליים, אשר דגלו בדרך נפרדת לעובדים הציונים הכלליים. העובדים הציוניים-הכלליים שהשתייכו להסתדרות ראו צורך להתלכד ולהניח יסוד לסיעה מאורגנת בהסתדרות. לשם כך נקראו ב-[[22 בנובמבר]] 1935 לכינוס כללי של חברים ברעננה, שם נאמו מנהיגי התנועה [[משה קול]] (קולודני) ו[[דניאל טנא]] (טננבוים). בכינוס השתתף באופן פעיל [[ברל כצנלסון]], שהשמיע את דעתו על בעיות שונות שהועלו בו. כך קמה סיעת העובדים הציונים הכלליים בהסתדרות - "העובד הציוני".