רביעיית מיתרים – הבדלי גרסאות

מאז [[המאה ה-18]] הייתה רביעיית המייתרים לאחד ההרכבים הקאמרים החשובים ביותר, כשרוב ה[[מלחין|מלחינים]] נוהגים לכתוב לה מאז. ניתן לכתוב עבור רביעיית המייתרים בכל אופן, אולם באופן טיפוסי היא נכתבת כיצירה פוליפונית עם ארבעה קולות עצמאיים, כשה[[[קולות (מוזיקה)|קולות]] החיצוניים נעים מהר, והפנימיים לאט. המבנה שלה לרוב מסודר, ארוך, מחולק לפרקים ודומה משהו למבניה של [[סימפוניה]]. ב[[במאההמאה ה-20|מאה ה-20]] רוב המלחינים זנחו את המבנה המוסדר של רביעיית המייתרים, ופנו למבנים חדשים, או ליצירות ללא מבנה. גם אצל בטהובן ברביעיות המייתרים האחרונות שלושל בטהובן זה ניכר. ה[[גרוסה פוגה]] של בטהובן היא יצירה עם פרק ארוך אחד. ההרמוניה שלה והצליל שלה היו כל כך יחודיים לזמנם שבהופעת הבכורה שלה עזב כל הקהל.