הסכם ברטון-וודס – הבדלי גרסאות

'''הסכם ברטון-וודס''' (באנגלית '''Bretton-Woods''') הוא הסכם [[סחר בינלאומי|סחר]] אשר קבע את [[שער חליפין|שערי החליפין]] של מטבעות בין [[מדינה מפותחת|המדינות המפותחות]]. ההסכם נחתם במהלך ועידת פסגה כלכלית בינלאומית שנערכה ב[[יולי]] [[1944]] בעיירה ברטון-וודס, שב[[ניו-המפשייר]], שב[[ארצות הברית]] ומכאן שמו. ועידת ברטון-וודס נועדה להניח את היסודות לשיטה הפיננסית העולמית לאחר [[מלחמת העולם השנייה]] והשתתפו בה 44 מדינות. בעקבות הוועידה הוקמו [[קרן המטבע הבינלאומית]] ו[[הבנק העולמי]].

ההסכם קיבע את ערכם של מטבעות בינלאומיים מול ה[[דולר אמריקני|דולר האמריקאי]]. בכך ביטא ההסכם הלכה למעשה את הפיכת ארצות הברית למעצמה כלכלית עולמית. ערכו של הדולר עצמו [[תקן הזהב|הוצמד לזהב]] נקבע ל-35$ ל[[אונקיה|אונקיית]] [[זהב]]. ההסכם נועד למנוע משברים כלכליים נוספים דוגמת [[השפל הגדול|המשבר הכלכלי של שנות ה-30]]. הסכם ברטון-וודס בוטל בשנת [[1971]] עם הכרזתו של [[נשיא ארצות הברית]] [[ריצ'רד ניקסון]] כיעל לאביטול ניתן יהיה להמיר זהבתקן ודולריםהזהב באופןכבסיס חופשילדולר. זאת,הרגע להחלטה כתוצאההיה מגידולגידול בגירעון במאזן המסחר של ארצות הברית, אשר נבע מהוצאות העתק על [[מלחמת וייטנאם]], דבר שהובילוהוביל לעלייה דרמטית ב[[אינפלציה]] בארצות הברית.