משה אפרתי – הבדלי גרסאות

אפרתי נולד ב[[ירושלים]], דור שישי ב[[ארץ ישראל]], וזמן קצר לאחר לידתו ננטשה המשפחה על ידי אביו. אמו, רבקה, עבדה בבית הקונסול המצרי בארץ ישראל, [[מחמוד פאוזי]]. חמשת אחיו הבוגרים היו חברי המחתרות בארץ, מהם שלושה מהם נפצעו בפעילותם. אפרתי למד בבית הספר "תחכמוני" ובגיל צעיר החל לעבוד כמכונאי וכפועל ב[[מחצבה]]. בנעוריו החל לעסוק במחול ככלי ספורטיבי לפיתוח הגוף ולמד בסטודיו בהנהלת [[חסיה לוי-אגרון]]. אל הסטודיו חזר בתום שירותו הצבאי, במהלכו נפטרה גם אמו.

בסטודיוהוא הופיע בסטודיו בשנת [[1958]] בפני [[מרתה גרהאם]], בעת ביקורה בישראל, ולאחר מכן נענה להצעתה למלגת לימודים בבית ספרה ל[[ריקוד]] ב[[ניו יורק]]. בשנת [[1962]] התאפשרה נסיעתו מבחינה כלכלית ואפרתי הוכשר בבית הספר של גרהאם במשך שנתיים. בתקופה זו למד גם תחתאצל [[לואיס הורסט]], [[אנתוני טיודור]] ו[[דן פורוורת']]. אפרתי התגורר ב[[הארלם]] ונחשף לתרבות ה[[אפרו-אמריקנים|אפרו-אמריקאית]].

בשנת [[1964]] הוזמן לשוב לישראל ולהצטרף ללהקת המחול "[[בת שבע (להקה)|בת שבע]]", בה שימש רקדן ראשי לצד [[רנה שיינפלד]] ו[[אהוד בן-דוד]], וכעבור זמן היה לכוריאוגרף הראשי שלה. בשנת [[1971]] ייסד אפרתי את להקת המחול "דממה" שהורכבה מרקדנים [[חירשות|חירשים]]. במהלך השנים הצטרפו לשורותיה רקדנים בעלי יכולת שמיעה, חברי "להקת מחול אפרתי", שייסד בשנת [[1974]], ושם הלהקה הוסב ל"קול דממה". הלהקה פורקה על ידו בשנת [[2001]] עקב הפסקת התמיכה התקציבית שניתנה לה ממשרדמ[[משרד התרבותהחינוך והתרבות]] וקשייו הכלכליים האישיים.