|
'''חיילים אלמונים''' הוא שיר שמילותיו נכתבו בשנת [[1932]] על ידי [[אברהם שטרן (יאיר)]], מייסד ומפקד ה[[לח"י]], והיה זה אחד מבין שיריו הראשונים. את השיר הלחינו הוא ורעייתו, רוני. השיר היה ל[[המנון|המנונה]] של תנועת ה[[אצ"ל]] עד שנת [[1940]], אז פרשה ממנו הלח"י והשיר הפך להמנונה. בשיר באה לידי ביטוי נכונות ההקרבה הבלתי מתפשרת למען האומה. והשורה האחרונה של הבית הראשון של השיר הפך להמנון של תנועת האצ"ל:
{{ציטוט|תוכן=חיילים אלמונים הננו, בלי מדים,<br />וסביבנו אימה וצלמוות.<br />כולנו גויסנו לכל החיים:<br />'''משורה משחרר רק המוות.'''}}
{{ציטוט|תוכן=חַיָּלִים אַלְמוֹנִים הִנְּנוּ בְּלִי מַדִּים
וּסְבִיבֵנוּ אֵימָה וְצַלְמָוֶת.
כֻּלָּנוּ גֻּיַּסְנוּ לְכָל הַחַיִּים,
מִשּׁוּרָה מְשַׁחְרֵר רַק הַמָּוֶת.
בְּיָמִים אֲדֻמִּים שֶׁל פְּרָעוֹת וְדָמִים,
בַּלֵּילוֹת הַשְׁחֹרִים שֶׁל יֵאוּשׁ.
בֶּעָרִים, בַּכְּפָרִים אֶת דִּגְלֵנוּ נָרִים
וְעָלָיו הֲגָנָה וְכִבּוּשׁ.
לֹא גֻּיַּסְנוּ בַּשּׁוֹט כַּהֲמוֹן עֲבָדִים
כְּדֵי לִשְׁפֹּךְ בַּנֵּכָר אֶת דָּמֵנוּ.
רְצוֹנֵנוּ – לִהְיוֹת לְעוֹלָם בְּנֵי חוֹרִין;
חֲלוֹמֵנוּ – לָמוּת בְּעַד אַרְצֵנוּ.
בְּיָמִים אֲדֻמִּים...
וּמִכָּל עֲבָרִים רִבְבוֹת מִכְשׁוֹלִים
שָׂם גּוֹרָל אַכְזָרִי אֶת דַּרְכֵּנוּ,
אַךְ אוֹיְבִים, מְרַגְּלִים וּבָתֵּי אֲסוּרִים
לֹא יוּכְלוּ לַעֲצֹר בַּעֲדֵנוּ.
בְּיָמִים אֲדֻמִּים...
אִם אֲנַחְנוּ נִפֹּל בָּרְחוֹבוֹת, בַּבָּתִּים,
יִקְבְּרוּנוּ בַּלַּיְלָה בַּלָּאט;
בִּמְקוֹמֵנוּ יָבוֹאוּ אַלְפֵי אֲחֵרִים
לִלְחֹם וְלִכְבֹּשׁ עֲדֵי עַד.
בְּיָמִים אֲדֻמִּים...
בְּדִמְעוֹת אִמָּהוֹת שַׁכּוּלוֹת מִבָּנִים
וּבְדַם תִּינוֹקוֹת טְהוֹרִים
כִּבְמֶלֶט נַדְבִּיק הַגּוּפוֹת לִלְבֵנִים
וּבִנְיַן הַמּוֹלֶדֶת נָקִים.
בְּיָמִים אֲדֻמִּים...
חיילים אלמונים הננו בלי מדים,
וסביבנו אימה וצלמוות.
כולנו גויסנו לכל החיים,
משורה משחרר רק המוות.
בימים אדומים של פרעות ודמים,
בלילות השחורים של יאוש.
בערים, בכפרים את דגלנו נרים,
ועליו, הגנה וכיבוש.
לא גויסנו בשוט כהמון עבדים,
כדי לשפוך בנכר את דמנו.
רצוננו: להיות לעולם בני חורין,
חלומנו: למות בעד ארצנו.
בימים אדומים...
ומכל עברים רבבות מכשולים
שם גורל אכזרי את דרכנו,
אך אויבים, מרגלים ובתי אסורים
לא יוכלו לעצור בעדנו.
בימים אדומים...
אם אנחנו ניפול ברחובות, בבתים,
יקברונו בלילה בלאט;
במקומנו יבואו אלפי אחרים,
ללחום ולכבוש עדי עד.
בימים אדומים...
בדמעות אמהות שכולות מבנים,
ובדם תינוקות טהורים -
כבמלט נדביק הגופות ללבנים,
ובניין המולדת נקים.
בימים אדומים...}}
בעקבות שיר זה כתב [[יהודה עמיחי]] את היצירה "אין לנו חילים אלמונים". מספר שורות מהשיר צוטטו בשירה של [[רונה קינן]] "כשהקוצים היו קוצים", שנכלל באלבומה "שירים ליואל". <ref>{{שירונט שיר|24864|885||כשהקוצים היו קוצים}}</ref>
| 