בילי מלמן – הבדלי גרסאות

מחקריה של בילי מלמן חובקים ארבעה תחומים בהיסטוריה של אירופה המודרנית: האחד הוא ההיסטוריה התרבותית של [[בריטניה]] - ובמיוחד ההיסטוריה של תרבות פופולרית, השני הוא ההיסטוריה של ה[[קולוניאליזם]] המערב-אירופי המודרני - ובמיוחד זו של מגעים בין-תרבותיים בין אירופה לבין חברות קולוניאליות שעליהן השתלטה בעידן ה[[אימפריאליזם]], התחום השלישי הינו ההיסטוריה של [[מגדר]] ונשים במערב אירופה. והתחום הרביעי שהיא חוקרת החל מסוף [[שנות התשעים]] הוא האופנים שבהם נתפש, דומיין ונתקבל העבר באירופה המערבית בעידן המודרניות, ב[[המאה ה-19|מאה התשע-עשרה]] ובראשית [[המאה העשרים]].

ספר זה בעריכתה של מלמן ראה אור ב-[[1998]] (Borderlines: Genders and Identities in War and Peace). זהו דיון בהיסטוריה של המגדר כדרך להבין באמצעותה שינוי בכלל בחברות היסטוריות. זהו קובץ בן שמונה עשר מאמרים הכולל מאמרים בנושא הקשרים בין מלחמה טוטלית ומגדר ודן במיוחד בקשרים שבין סוגיות אלו לבין ה[[לאומיות]] האירופית, הן הלאומיות ה'וותיקה' במערב אירופה, הן הלאומיות החדשה שנוצרה בעקבות המלחמה, במרכז אירופה ובמזרחה. הקובץ הוא הניסיון הראשון להיסטוריה השוואתית בנושא, שהיא אירופאית במלוא המובן. בעוד ה[[היסטוריוגרפיה]] בעת ההיא התרכזה בחקר אירופה המערבית,Borderlines היה הניסיון הראשון להיסטוריה השוואתית בהקשר הקולוניאלי של מגדר במלחמה טוטלית, בהשוותו בין חברות אירופיות ללא אירופיות, במיוחד ב[[האימפריה העות'מאנית|אימפריה העות'מאנית]]. ההשוואה מבליטה את האופן שבו הוגדרה הלאומיות באמצעות המגדר, אך בו בזמן ניטשטשו הגדרות מגדר מסורתיות כתוצאה מההתנסות במלחמה.

העיסוק בהיסטוריה של נשים ומגדר הביא את מלמן לבחון את שורשי תחום זה במסורות כתיבה היסטוריות במערב אירופה במאה התשע-עשרה, המכונה 'המאה ההיסטורית', בהיסטוריוגרפיה של הכתיבה ההיסטורית על נשים, ובקשר שבינה לבין התפתחות ההיסטוריה באירופה כדיסציפלינה. מאמריה בנושא חשפו לראשונה את כתיבתן של עשרות היסטוריוניות וכמה וכמה היסטוריונים, שפעלו במאה התשע-עשרה ובמאה העשרים. המאמרים עניינם ההיסטוריה של המגדר והתפתחות ההיסטוריוגרפיה. המאמר "שינוי הסובייקט: היסטוריה והיסטוריוגרפיה על נשים 2000-1900" (‘Changing the Subject: Women’s History and Historiography 1900-2000’(2001) נבחר לשמש מאמר פותח באסופה המובילה בנושא ההיסטוריה של נשים בבריטניה במאה העשרים ומהווה אף טקסט לתלמידים הנבחנים בבריטניה בבחינות הבגרות ברמה העליונה-O Level.

למן סוף [[שנות השמונים]] של המאה העשרים החל מחקרה של מלמן להתמקד בקולוניאליזם האירופי המודרני והמפגש התרבותי הקולוניאלי בין אירופה למושבותיה, או לשטחי שליטתה, במיוחד באופנים שבהם ראו האירופים, דמיינו ותיארו תרבויות שונות ופיתחו תובנות שונות ביחס ל"מערב" ו"מערביות". היא חקרה בעיקר את [[האימפריה הבריטית]], הגדולה באימפריות במאות התשע עשרה והעשרים, ההטרוגנית שבהן והממזגת אימפריאליזם 'ישן' ו'חדש' . העניין במגדר, אף הוא מוזג בעניין בשינוי והמשכיות באימפריות האירופיות. זאת במיוחד בספרה משנת [[1992]] (Women’s Orients: English Women and the Middle East 1718-1918, Sexuality, Religion and Work), שראה אור בהוצאת [[אוניברסיטת מישיגן]] ומהדורה מורחבת שלו ראתה אור ב-[[1995]].

בילי מלמן הרחיבה את מחקרה אף לבחינת מקומה של [[הודו]], המייצגת סוג שונה של [[אימפריאליזם]], במיוחד במחקרים על פעילות אורינטליסטים ואורינטליסטיות בהודו במאמר "בעיני ההיסטוריון המערבי". מאמר זה (Under the Western Historian’s Eye) והעניין בחברות ותרבויות הקשורות לאירופה ולמורשתה וכן מחקרה על מלחמת העולם הראשונה, עוררו בה עניין ב[[ישוב]] היהודי בפלשתינה-א"י בתקופת המעבר מן השלטון העות'מאני לזה הבריטי. היא כתבה מאמרים שדנו בישוב היהודי ב[[ארץ ישראל]] ומנקודת המבט של אירופה. המאמרים ובמיוחד "אגדת שרה", על זיכרון, תרבות ומגדר בישוב, הודפסו, תורגמו וראו אור בכמה אנתולוגיות כולל בזו בעריכת [[חנה נווה]] שזכתה בפרס "החיבור הטוב ביותר בהיסטוריה יהודית בקטגורית מגדר".

החל מסוף שנות התשעים התחילה בילי מלמן לעסוק בתחום שבו עסקה בעקיפין קודם לכן: העיסוק של חברות מערביות, בעידן ה[[מודרניזציה]], בעבר ובהיסטוריה, שהגישה אליהם נהייתה יותר ויותר [[דמוקרטיה|דמוקרטית]], במיוחד בחברה הבריטית שהייתה הראשונה בעולם שהתנסתה בתהליכים מואצים של שינוי, המכונים 'מודרניות': [[תיעוש]], [[עיור]] מסיבי, דמוקרטיזציה וממשל ופיקוח מודרניים, שינוי בהתנסות החיים ובסביבה, והתנסות חדשה במרחב ובזמן. עניינה היה בשימוש בעבר, או בחלקים ממנו, לא כתגובת נגד, או ריאקציה גרידא ל,'מודרני', אלא כחלק מן המודרנה עצמה, ובניסיון לבחון מחדש מודרניזציה. ספרה זה (The Culture of History: English Uses of the Past, 1800-1953) ראה אור בהוצאת [[אוניברסיטת אוקספורד]]. הספר היה נושאו של סימפוזיון ב[[אוניברסיטת קיימברידג']], בקינגס קולג', בהשתתפות היסטוריונים בתחומי ההיסטוריה האינטלקטואלית והתרבותית של בריטניה ו[[צרפת]].

הספר דן באופן שבו יוצרו, יוצגו, הופצו ומוחזרו שתי תקופות בעבר הבריטי והאירופי, בבריטניה: המלוכה הטיודורית והמהפכה הצרפתית- בתקופה שמהמלחמות בעקבות [[המהפכה הצרפתית]] ועד להתפרקות האימפריות והחלשות המערב לאחר [[מלחמת העולם השנייה]]. בניגוד לקונצנזוס, אין מלמן דנה בשימוש בהיסטוריה כדרך של מניפולציה או כמכשיר כוח או שליטה גרידא, של המדינה המודרנית, של אידאולוגיות, של מפלגות, של אליטות, או של תעשיות התרבות. אין היא מבטלת דעה רווחת זו. היא מציעה במקומה קורקטיב להיסטוריוגרפיה. עניינה הוא ב'תרבות ההיסטוריה': בדרכים שבהן קבוצות ופרטים, יצרנים וצרכנים, עשו שימוש בעבר בחייהם החברתיים והחומריים ובדמיונם, בשימושים שעשו – או שלא עשו- בעבר ובמשמעויות שהעניקו לו. ההיבט החומרי של השימושים בעבר נחקר מעט טרם מלמן. הספר מבקר גם את הקונצנזוס שעל פיו בבריטניה שלטה ראיית העבר כמקום בטוח, כתהליך של קדמה וכערש של חירות, יציבות ושגשוג וכי החברה ה[[קפיטליזם|קפיטליסטית]], התעשייתית והעירונית המובהקת ביותר, מצאה מפלט בדמיון עבר כפרי, אגרארי אידאלי. הספר בוחן מקורות מילוליים, ויזואליים וקוליים (מוזיקה) בתרבות פופולרית ענפה שבה ההיסטוריה יוצגה, הופצה ונוכסה כאלימה, כמקום של "אימים" ושל היעדר ביטחון. הספר אינו מדיר טקסטים קנוניים של הוגים וסופרים כ[[תומאס קרלייל]] ו[[צ'ארלס דיקנס]], ציורים מז'אנר הציור ההיסטורי, [[אופרה]] היסטורית לרגל טקס הכתרתה של [[אליזבט השנייה]] ב-[[1953]], וביוגרפיות. הוא בוחן אותם בצד ספרות עממית בהמשכים, איורים, גלויות, מלודרמה עממית, פנטומימה, ספקטקלים עירוניים כמו פנוראמות היסטוריות, שהוצגו עד ל[[שנות השישים]] של המאה התשע עשרה וסרטים היסטוריים. בצד כל המקורות המילוליים והוויזואליים, עושה הספר שימוש באובייקטים היסטוריים : דמויות שעווה - במוזיאון מאדאם טוסו - מונומנטים - כטאואר של לונדון, בודק כיצד נוצר הטאואר ואיך הפך למונומנט לאומי, בוחן חפצים לשימוש יומיומי ששחזרו או ייצגו נושאים ופרקים מן ההיסטוריה. הספר מבקש אפוא לגעת גם בהיסטוריה ש, מעבר למילים'. הספר מנסה להגיע לשילוב שביו מבנים חברתיים ושינוי תהליכי המודרניזציה באירופה: בתחום הטכנולוגי, פוליטי, חברתי, או האורבני, מחד גיסא, לבין הדינאמיקות של התרבות ופעילותם של בני אדם בתרבות מאידך גיסא.

ספרה האחרון של בילי מלמן הוא פרי הרצאות ששודרו ב[[גלי צה"ל]] ויצא לאור בהוצאת [[אוניברסיטה משודרת|האוניברסיטה המשודרת]] בשנת 2009. הספר הוא מעין ביוגרפיה של העיר [[לונדון]] בשנים 1960-1800, תקופה המקבילה לזמן שבו הייתה בריטניה האימפריה המובילה בעולם. זהו ניסיון לקשר בין היסטוריה מקומית של עיר ומקום בהיבט הלוקלי לבין היסטוריה עולמית ואפילו גלובלית. לונדון הייתה העיר הגדולה בעולם מ-1800 והיא נשארת כך עד שנות ה-20 של המאה והייתה גם מטרופולין, בירת האימפריה הגדולה בעולם והבירה התרבותית שלה. מלמן כורכת את המקומי בעולמי. זהו טיפול בהיסטוריה מודרנית, שאינו בוחן היסטוריה מודרנית מזווית של לאומיות או מדינות, אלא מהזווית הכפולה של עיר ואימפריה.

* B. Melman, '''Women and the Popular Imagination in the Twenties: Flappers and Nymphs''' (Macmillan: London, 1988).

* B. Melman, '''Women's Orients: English Women and the Middle East, Sexuality, Religion and Work, 1718-1918''' (Macmillan: London; Michigan University Press: Anne Arbor, 1992; Second Edition, 1995).

* B. Melman (ed.), '''Borderlines: Genders and Identities in War and Peace, 1870-1930''' (Routledge: London and New York, 1998).