אחוזת לנגה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 15:
עם הצטרפות [[טורקיה]] ל[[מלחמת העולם הראשונה]] נגזרה גזרה על אזרחי "מדינות האויב" (ובתוכן בריטניה), לעזוב מיד את ארץ ישראל. הזוג עזב את הארץ ב[[דצמבר]] [[1914]]. מיכאל התנדב לשרת בצבא אנגליה וניטה נרשמה ללימודי [[חקלאות]]. הבית שימש כמרכז תרבות לקצינים טורקים וגרמנים.
בשנת [[1919]] חזרו השניים ארצה וגילו כי כל הרכוש שהיה במקום נעלם. הם שיקמו את הגן והרחיבו את בית האחוזה. המקום התחבב על מנהיגי היישוב ורבים מהם חזרו ופקדו אותו, ובהם [[הרברט סמואל]] (שהיה דוד-אשתו של אחיה של ניטה, [[נורמן בנטוויץ']]), [[מנחם אוסישקין]], [[חיים ויצמן]], [[הנרייטה סאלד]] ואחרים, אשר נהנו מהאווירה המיוחדת בו ומהכנסת האורחים.
על חיי הזוג העיקה העובדה שהם היו חשוכי ילדים. ב[[ט"ו בשבט]] [[תרפ"ב]] (פברואר [[1922]]) חזרה ניטה מחגיגת הנטיעות שנערכה ב[[שוני]], מדרום למושבה. היא חשה ברע ולמחרת נפטרה. סיבת מותה בגיל 38 אינה ברורה. בחלק מהמקורות כתוב שמתה מ"מחלה", בחלק כתוב שמתה מ[[דלקת התוספתן]] ובחלק מרומז שמדובר בהתאבדות. מיכאל נשאר לבדו באחוזה בצער עמוק. לבסוף לא עמד לו כוחו וכעבור שלוש שנים, ב-[[24 באוגוסט]] [[1925]], התאבד בחורשה הסמוכה לביתו.
| |||