אל-מקתדר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הנסיך (שיחה | תרומות)
מאין תקציר עריכה
סמי (שיחה | תרומות)
מ תיקון קישור
שורה 1:
'''אל-מקתדר באללה''' (מילולית: המתגבר בעזרת האל), אבו אל-פצ'ל (קרי: אל-פדל) ג'עפר בן אל-מעתצ'ד (קרי: אל-מעתדד) באללה הראשון (ב[[ערבית]]: المقتدر بالله, ابو الفضل جعفر بن المعتضد بالله الاول), נולד בשנת [[895]] והיה ה[[ח'ליף]] ה[[בית עבאס|עבאסי]] שמשל ב[[בגדאד]] בין [[908]] ל-[[932]]. תקופתו בשלטון התאפיינה בחוסר יציבות פוליטי מבית, בהיחלשות צבאית ונסיגה מחבלי ארץ בקצוות הממלכה. אל-מקתדר זכור כ[[הדוניזם|הדוניסט]] חלש אופי שהיה כלי שרת בידי נשות [[הרמון|הרמונו]]. <br />
לאחר שהח'ליף הקודם, [[אל-מכתפי]], היה מרותק למיטת חוליו במשך מספר חודשים, החלו תככים בחצר הח'ליפות באשר לזהות יורשו. ההתלבטות הייתה בין צאצא של [[אל-מעתז]] באללה ואשר היה הבחירה המועדפת בעיני אל-מכתפי, לבין אחיו הקטן ג'עפר שהיה קטין בן 13 באותו הזמן. התערבותו של הוזיר הגדול הכריע את הכף לטובת ג'עפר, שנטל לעצמו את השם "אל-מקתדר באללה".<br />
 
המערכה המתמשכת שהתקיימה באזורי הספר עם ה[[ביזנטים]] תחת [[ניקפורוס השני]] החלה לנטות לצידם, ושטחים נרחבים אבדו לח'ליפות. במקביל, פשיטות [[בולגרים (עם טורקי)|בולגריות]] על הספר הצפון-מערבי של האימפריה הביזנטית אילצו אותם להסיט ממשאביהם ולהפנות כוחות לחזית זו. בשנת [[917]] שלחה הקיסרית הביזנטית, [[זואי קרבונופסינה]] משלחת דיפלומטית לבגדאד במטרה לדון בתנאי הפסקת האש ופידיון השבויים. המשלחת התקבלה בהוד ובהדר, והוסכם על הפסקת הלחימה ועל תשלום [[כופר]] של 120,000 [[דינאר|דינרי]] [[זהב]] לפידיון ה[[שבוי|שבויים]] ה[[אסלאם|מוסלמים]]. הכניעה העבאסית לביזנטים שילהבה את המון זועם של תושבי בגדאד והם החלו לזעוק קריאות בגנותו, על כך שהוא מפקיר את אדמות האימפריה בידי כופרים ומרצו מוקדש אך ורק למרדף אחר נשות החצר. בתפילות יום השישי אף נסקל [[אימאם]] שדקלם את שמו בתפילת יום השישי.<br />
 
בשנת [[929]], קשרו קשר אנשי חצר מובילים נגד אל-מקתדר. אל-מקתדר אולץ לוותר על כיסאו לטובת אחיו הקטן [[אל-קאהר]], אך לאחר פרוץ מהומות הרס וביזה שבמהלכם נהרגו אלפי אנשים התברר שהח'ליף החדש לא זכה לתמיכת הצבא. אל-מקתדר, שהסתתר במהלך הפרעות, הושב לכס שלטונו. אך אליה וקוץ בה, שכן לאחר הפיכת החצר הכושלת לא נותר די כסף באוצר כדי לשלם למשמר העיר. ב-932 אל-מקתדר הומת לבסוף בידי [[מתנקש]] בשערי העיר, לאחר שהתגלעה מחלוקת בינו ובין אחד מפקידי החצר. <br />
 
ניסיונות הייצוב של הח'ליפות בימי שלושת קודמיו בתפקיד כשלו כשלון חרוץ מיד עם עלותו לשלטון. ימיו של אל-מקתדר עומדים בסימן פריחתם הגדולה האחרונה של התרבות והמדעים האסלאמיים. [[אחמד_אבן_פדלאן|אבן פדלאן]], חוקר הארצות הנודע, יצא למסעותיו בשליחותו של אל-מקתדר אל [[רוס]] ו[[בולגריה]]. [[מוחמד_אבן_ג'ריר_א-טברי|א-טברי]], ה[[היסטוריון]] וה[[תאולוג]] ה[[ערבי]] הנודע מכולם, כתב אחדות מיצירותיו הגדולות תחת שלטונו בבגדאד ונפטר ב-[[923]]. המלומד, הרופא והאלכימיסט [[א-ראזי]] (Rhazes) חי ופעל בעיר עד למותו בשנת [[930]]. בימיו של אל-מקתדר פעל בעיר גם ה[[סופיות|צופי]] המפורסם חסין בן אל-מנצור [[אל-חלאג']], אשר הכריז על עצמו שהוא "האמת", הוקע ככופר ונצלב בהוראתו של אל-מקתדר בשנת [[922]]. <br />
 
ימי שלטונו הארוכים של אל-מקתדר הביאו את האימפריה לשפל המדרגה. מחוץ אבדו לח'ליפות שטחים נרחבים באפריקה, מצרים והספר הביזנטי. מבית היה הח'ליף מצוי בשליטת אנשי ונשות החצר, ותחת איום תמידי מצד הממלוכים הטורקיים שנטו למרוד בסמכותו לעתים קרובות מדי. ב-24 שנות כהונתו שלטונו התחלפו לא פחות מ-13 וזירים גדולים, שעלו ונפלו אחד אחר השני לאחר שסר חנם בעיני אל-מקתדר או שנרצחו. היוקרה הרבה, וחלק ניכר מהכוח הממשי של הח'ליפות אבדו לה לנצח.