עקרון החוקיות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
{{פורטל|'''לערכים, תחומים ומושגים נוספים ראו [[פורטל:חוק ומשפט|פורטל חוק ומשפט]].'''}}
'''עקרון חוקיות המנהל''' הוא עקרון מן [[משפט מנהלי|המשפט המינהלי]] ו[[משפט ציבורי|המשפט הציבורי]]. משמעותו היא שהרשות מוסמכת לפעול רק מכוח הסמכה מפורשת ב[[חוק]] או מכוחו, וכל מה שאינו מותר לה על פי הדין - אסור לה. פעולה של הרשות השלטונית ללא הסמכה מפורשת בחוק היא חריגה מסמכות: קרי פעולה לא חוקית. רשות ציבור המחזיקה בשררה יכולה ורשאית לפעול רק - ואך ורק - מכוח הסמכה שבחוק. אין לו לשלטון אלא מה שקנה בחוק.
לגבי הפרט בחברה חל עיקרון זה באופן הפוך - עקרון בסיסי ב[[דיני עונשין]] קובע כי לאדם נתונה החירות לעשות כל דבר שלא נאסר במפורש ב[[חוק]].
▲תפיסה זו נועדה להגן על [[זכויות אדם]] ולשמר את עקרון [[שלטון החוק]] ו[[חירויות הפרט]], ולהגביל את כוחו של השלטון ו[[המינהל הציבורי]]. תפיסה זו הפוכה לתפיסות שלטוניות אחרות, שהיו רווחות יותר בעבר, הגורסות כי השלטון עומד מעל לחוק, או כי דברו של השליט הוא-הוא החוק, תפיסה שגולמה בין היתר בדבריו של המלך [[לואי ה-14]] מ[[צרפת]] - "המדינה זה אני".
לעקרון החוקיות מספר כללי משנה -
* האיסור על חקיקה למפרע - רטקרואקטיביות: ככלל, החוק לא יקנה לרשות סמכות להטיל חיובים על האזרח באופן רטרואקטיבי, ולא יקבע תחולה רטרואקטיבית של עבירות פליליות, אלא אם נאמר כך במפורש בחוק, משיקולים ראויים וב[[מידתיות|אופן מידתי]]. קביעות רטרואקטיביות עלולות לפגוע בזכויות הפרט ובאינטרס ההסתמכות שלו. במשפט הפלילי מתבטא כלל זה באימרה "אין עונשין אלא אם מזהירין".
* שוויוניות: הואיל והרשות
*פומביות החוק - פרסום: הסדרי חוק ודין החלים על הכלל חייבים להתפרסם ולהיות נגישים וידועים - שאחרת אין להם תוקף.
* בהירות וודאות בניסוח החוק: על איסורים המוטלים על האזרחים להיות בהירים וחד משמעיים. ככל שאיסור פלילי עשוי להתשמע לשתי פנים - יש להעדיף את הפרשנות המקילה עם האזרח.
[[קטגוריה:חוק ומשפט]]
| |||