פאול מרקר – הבדלי גרסאות

עם פתיחת [[משפטי פראג]] בנובמבר [[1952]], הואשם מרקר ב[[אמצעי תקשורת|תקשורת]] [[גרמניה המזרחית|המזרח-גרמנית]] בקשר עם הנאשמים במשפט. [[מכתב]]ים ששלח מרקר לנשיא [[גרמניה המזרחית]] [[וילהלם פיק]], שבהם הזים את הטענות נגדו, לא הועילו, ובתחילת חודש דצמבר 1952 הוא [[מעצר|נעצר]]. ב-[[20 בדצמבר]] 1952 התפרסם כתב האשמה נגדו, שבו הואשם בהיותו "סוכן [[אימפריאליזם|אימפריאליסטי]] [[ציונות|ציוני]]".<ref>[http://books.google.com/books?id=bbuQzfFmXv4C&pg=PA171 Jay Howard Geller, '''Jews in post-Holocaust Germany, 1945-1953''', Cambridge University Press, 2005, page 171]</ref> בנוסף, הוא נחשד בשותפות עם [[נואל פילד]], אמריקאי שהואשם בהיותו איש [[CIA|סוכנות הביון המרכזית של ארצות הברית]], וקשרים עמו שימשו רקע ל[[משפט ראווה|משפטי ראווה]] נגד מנהיגים קומוניסטים ב[[מזרח אירופה]]. משפטו של מרקר התמהמה בגלל מותו של [[יוסיף סטלין|סטלין]], או משום שההאשמות נגד נואל פילד נזנחו. בסופו של דבר נידון מרקר במרץ 1955 [[בדלתיים סגורות]] לשמונה שנות [[מאסר]] בהתאם לחוק שכוון במקור נגד ה[[נאצים]]. ב-[[27 בינואר]] [[1956]] שוחרר מהכלא, ופנה במכתב לווילהלם פיק בדרישה לטיהור מלא, תוך האשמת [[לברנטי בריה]] בהאשמות נגדו. ב-[[29 ביולי]] 1956 אימץ הוועד המרכזי את המלצתה של ועדת בדיקה שההאשמות נגד מרקר לא הוכחו, ועל כן הוא טוהר מההאשמות נגדו. מרקר הגיב בדרישה לטיהור מלא, אך זה לא ניתן לו, והוא לא שב לתפקיד מרכזי במפלגה <ref>[http://books.google.com/books?id=yahqnBEEbQEC&pg=PA151 Jeffrey Herf, '''Divided memory: the Nazi past in the two Germanys'''], pages 151-157</ref>.

 

==הערות שוליים==

{{הערות שוליים|יישור=שמאל}}

 

{{קצרמר|אישים}}