רמון הרביעי, רוזן טולוז – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ עריכה והגהה |
מ עריכה והגהה |
||
שורה 1:
[[תמונה:Raymond IV of Toulouse.jpg|שמאל|ממוזער|250px|]]
'''רמון הרביעי, רוזן טולוז''' (ב[[צרפתית]]: '''Raymond IV de Toulouse'''; {{כ}}[[1041]] או [[1042]] - [[28 בפברואר]] [[1105]])
הוא היה בנם של פונס רוזן טולוז ושל אלמודי דה לה מארש. ב-[[1060]], עם מות אביו, ירש אחיו [[גיום הרביעי]] את התואר "רוזן טולוז" ואילו רמון ירש את התואר "רוזן [[סן ז'יל]]" (כיום בחבל [[לנגדוק-רוסיון]] ב[[צרפת]]). באותה שנה נשא לאישה את בת דודו, רוזן פרובנס. ב-[[1074]] סירב להיענות לקריאתו של האפיפיור [[גרגוריוס השביעי]] לצאת למלחמה נגד ה[[נורמנים]]. בתגובה, האפיפיור נידה אותו ב-[[1076]] וב-[[1078]] באשמת נישואים לא חוקיים - נידויים שבוטלו עם מות אשתו ב-[[1080]].
ב-[[1094]], עם מות אחיו גיום הרביעי
בנובמבר [[1095]] ב[[ועידת קלרמון]] (כיום קלרמון-פראן בחבל [[אוברן]] שבצרפת) קרא האפיפיור [[אורבנוס השני]] לאצילי אירופה להתגייס ל[[מסע צלב]] נגד ה[[סלג'וקים]] שכבשו את המקומות הקדושים ל[[נצרות]] ואיימו על [[האימפריה הביזנטית]]. רמון הרביעי, רוזן טולוז, היה אחד האצילים הראשונים שנענו לקריאת האפיפיור. הסיבה להיענותו הייתה דבקותו הדתית, אם כי ייתכן שעלה בדעתו לרכוש לעצמו נחלה ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]].
באוקטובר [[1096]] יצא מטולוז בראש צבאו ובחברת אשתו אלווירה מקסטיליה שהצטרפה אליו במסע הצלב ל[[ארץ הקודש]]. הוא השתמש בכספי הנדוניה שקיבל ממנה וגייס כספים נוספים באמצעות פיחות ערך ה[[דינר]] של טולוז ובאמצעות משכון של כמה מנחלותיו. כספים אלה נועדו לשלם את שכרם של אנשי צבאו ולסייע לאצילים אחרים שהשתתפו במסע הצלב.
שורה 12:
הוא פיקד על אחד הצבאות שיצאו ל[[מסע הצלב הראשון]] - זה של אנשי דרום צרפת ושל אנשי חבל [[לורן]] - שהגיע ל[[קונסטנטינופול]] דרך היבשה ב-[[21 באפריל]] [[1097]]. הוא סירב להישבע שבועת אמונים פיאודלית ל[[אלכסיוס הראשון]], קיסר האימפריה הביזנטית, שדרש מן הצלבנים למסור לו כל פיסת אדמה שתיכבש מידי ה[[אסלאם|מוסלמים]]. תחת זאת הוא ניאות להציע את עזרתו לקיסר נגד אויבו המושבע - מנהיג ה[[צלבנים]] בוהמון (מאוחר יותר [[בוהמון הראשון, נסיך אנטיוכיה]]).
באוקטובר [[1097]] השתתף במצור על [[אנטיוכיה]] (כיום [[אנטקיה]] שבדרום [[טורקיה]]), שנפלה בידי הצלבנים ביוני [[1098]] לאחר מצור ממושך. עם הכיבוש השתלט על ארמון האמיר ועל המגדל שעמד בחזית הגשר שהוביל אל שער העיר. הוא סירב למסור את השליטה באנטיוכיה לבוהמון הראשון, שדרש את העיר לעצמו,
רמון הרביעי נענה לבקשת האצילים והחיילים להמשיך במסע ל[[ירושלים]]. הוא השאיר מאחריו חיל מצב קטן ויצא לדרך בסתיו של 1098. בוהמון הראשון ניצל הזדמנות זו כדי לגרש מאנטיוכיה את אנשי רמון, שנאלץ לחפש לעצמו עיר אחרת כבסיס לפעולותיו הצבאיות. הוא נכנס לאמירות [[טריפולי (לבנון)|טריפולי]] והחל ב-[[14 בפברואר]] [[1099]] הטיל מצור על הכפר ארקה שמדרום לאנטיוכיה, אך ב-[[13 במאי]] של אותה שנה החליט להמשיך בדרכו לירושלים.
ירושלים נפלה בידי הצלבנים ב-[[15 ביולי]] [[1099]], ורמון הרביעי השתלט על [[מגדל דוד]] שבפתח העיר. הוא סירב לקבל על עצמו את התואר "מלך ירושלים" (אולי משום שרצה לשוב לטריפולי ולרכוש לעצמו שם נחלה), ו[[גוטפריד מבויון]] נבחר לתפקיד זה. רמון הרביעי השתתף ב[[קרב אשקלון]], שבו הובס צבא מוסלמי שהגיע מ[[מצרים]]. התפתח מאבק בינו לבין גוטפריד
בחורף של 1099 - [[1100]] הוא שב למאבקו נגד בוהמון הראשון וכבש מידיו את [[לטקיה]] (כיום עיר הנמל הראשית של [[סוריה]]). משם נסע לקונסטנטינופול כדי לעשות יד אחת עם הקיסר אלכסיוס הראשון נגד בוהמון, שהשתוקק להרחיב את אחיזתו באנטיוכיה על חשבון האימפריה הביזנטית.
ב-[[1102]] הפליג רמון הרביעי
בתחילת ינואר [[1105]] נפצע באופן אנוש מפגיעת חץ, שב למבצר אשר בנה ונפטר שם ב-28 בפברואר של אותה שנה.
|