פונקציונליזם סטרוקטורלי – הבדלי גרסאות

'''פונקציונליזם סטרוקטורלי''' או '''פונקציונליזם מבני''' היא [[פרדיגמה]] [[סוציולוגיה|סוציולוגית]] ו[[אנתרופולוגיה|אנתרופולוגית]] מרכזית, המדגישה את האספקטים השונים במוסדות החברתיים ובהתנהגות האנושית. אספקטים אלו משמרים את המציאות הקיימת והפועלים יחדיו לקידום הסולידריות החברתית. זוהי גישה קונצנזוסיאלית[[קונצנזוס|קונצנזואלית]], שניתן למצוא לה שורשים אינטלקטואלים כבר במחצית [[המאה ה-19]], אצל [[אוגוסט קונט]], שייחס חשיבות רבה לקונצנזוס החברתי, ואצל [[הרברט ספנסר]], שהתייחס לפונקציות של חלקי החברה. מי שנחשב למנסח המרכזי הראשון של הפונקציונליזם הסטרוקטורלי הוא [[אמיל דורקהיים]]. בשנות ה-30 של [[המאה ה-20]], פיתח [[אלפרד רדקליף-בראון]], בהשפעת דורקהיים, את הפונקציונליזם-הסטרוקטורלי במסגרת הדיסציפלינה האנתרופולוגית.

בשנות ה-30 של המאה ה-20 עבר מרכז הכובד של הסוציולוגיה ל[[ארצות הברית]], בזכות הסוציולוג [[טלקוט פארסונס]], שתירגם את כתביהם של [[מקס ווברובר]] ושל דורקהיים לאנגלית, ואימץ חלק ניכר מהשקפותיהם תוך פיתוח גישת הפונקציונליזם-הסטרוקטורלי. בזכות פארסונס ותלמידו, [[רוברט ק. מרטון|רוברט מרטון]], הגישה השתלטה תוך מספר שנים על העולם הסוציולוגי האמריקאי, ובמידה רבה גם על זה העולמי, והייתה לפרדיגמה השליטה בשנות ה-40 וה-50. מאז שנות ה-60 הגישה נמצאת בדעיכה מתמדת והיא כבר אינה מקובלת על מרבית הסוציולוגים והאנתרופולוגים.

על פי גישה פוזיטיביסטית זו, ה[[היסטוריה]] מונעת באמצעות רעיונות ואידיאותואידאות (גישה [[אידאליזם|אידאליסטית]]). גישה זו מתייחסת אל החברה כאל מערכת, המורכבת מגורמים שונים המקיימים [[יחסי גומלין]]. ניתוח חברתי על פי גישה זו מתבצע בשני ממדים: '''הממד המבני''', המתאר את הגורמים המרכיבים את החברה, '''והממד הפונקציונלי''', המתאר את התפקיד (פונקציה) של המבנים הללו בחברה. הגישה מניחה כי כל תופעה חברתית ותרבותית ממלאת תפקיד כלשהו. הפרדיגמה הפונקציונלית-סטרוקטורלית רואה את החברה כמערכת המורכבת מחלקים הפועלים יחדיו לקידום ה[[סולידריות חברתית|סולידריות]] והיציבות החברתית. היא מדמה את החברה לגוף אורגני-ביולוגי אשר לכל [[איבר]] בו תפקיד ייחודי, ורק אם יפעלו כל האיברים יחדיו יוכל הגוף להמשיך לחיות ולהתקיים. לא ניתן לעשות לחברה רדוקציה לאחד האיברים שלה - לא ניתן להבין תופעות חברתיות מורכבות דרך יחידים, אחרת אנו עלולים לפספס ולא להבין את ההיגיון חברתי. על פי גישה זו מתגבשים [[מיסוד|מוסדות חברתיים]] שתפקידם לדאוג למילוי הצרכים של החברה כגון מוסדות פוליטיים, משפחתיים, מוסדות חינוך וכו'וכדומה. מטרת המערכת החברתית המורכבת הזו היא לייצר הסכמיות ([[קונצנזוס]]), והיא טוענת כי החברה חותרת באופן תמידי להשגת הסכמה בין חברי הקולקטיב. הסכמה זו על מערכת של ערכים ואידיאותואידאות משותפים מושגת באמצעות [[סוציאליזציה]] ו[[חינוך]] (חשיבה המושפעת רבות מגישתו של [[פרויד]]). הסוציאליזציה יוצרת אינטגרציה יעילה בין חברי הקולקטיב ובכך מייצרת סולידריות חברתית. כל מי שאינו שותף לקונצנזוס החברתי הופך ל[[תת-תרבות]] ומוגדר, כאמור, כסוטה. ה[[תרבות]], מנקודת מבטם של הפונקציונליסטים, הנה מנגנון חשוב ביצירת הסכמיות ולכידות חברתית, ולכן פריט תרבותי זר אינו מתקבל בברכה.

אחד המושגים המרכזיים אצל דורקהיים ו[[קרל מרקס]] הוא הקונספט של '''חלוקת העבודה''' בחברה. בניגוד למרקס הרואה את חלוקת העבודה בחברה בהקשר של ניכוס ו[[כוח חברתי|כוח]], דורקהיים ראה את חלוקת העבודה בחברה כתהליך של שונות פונקציונאליתפונקציונלית. לטענת דורקהיים, בחלוקת עבודה חברתית מפותחת (הכוונה, בחברות מודרניות) המבנה החברתי עובר שינוי קיצוני, הצפיפות החברתית יורדת התודעה הקולקטיבית נחלשת – כך, נולדת ה'''שונות'''. השונות הזו יוצרת אנומליה חברתית עקב חולשת התודעה הקולקטיבית. לפיכך, דורקהיים מחפש את המנגנונים ([[מוסר]], כללים, נורמות, גבולות חברתיים, [[אתיקה]]) היכולים לשמש כדבק המחבר בין אינדיבידואלים ומלכדם לכדי יחידות קהילתיות או מקצועיות.

===דיוויסדייוויס ומור===

לטענתם הריבוד הוא חיוני לחברה ולמעשה אי אפשר בלעדיו. אם רוצים בקיומה של חברה מתפתחת צריך למצוא את הדרך כיצד לתגמל את האנשים המסוימים בחברה. הוכחה ראשונה לחיוניות האי שיווין היא שאין בעולם חברה אשר אינה מרובדת. מספר הכישרונות בחברה מוגבל, לא כולם בעלי כישורים זהים בסוגם וברמתם, ומכיוון שכולם שונים זה מזה אי השוויון הוא משהו נדרש. מכיוון שבחברה ישנן פונקציות חיוניות יותר וחיוניות פחות (רופאים / מנקי רחובות) יש למצוא את הדרך לתגמל יותר את הפונקציות החיוניות יותר על מנת ליצור מוטיבציה אכן לנצל את הכישורים לכך (התאוריה הפונקצינליסטיתהפונקציונליסטית)

#תת המערכת החברתית - מייצרת נורמות, אשר נגזרות מן הערכים הנ"להללו. אלו הן דרכי ההתנהגות שבהן נבחר לפעול. לדוגמה: הערך הוא [[ביטחון לאומי]] - הנורמה היא לשרת ב[[צבא]]. הקבלה של השירות בצבא כטבעי ונכון מהווה ביטוי של ערך זה. הערך הוא [[השכלה]]- צריך ללכת ל[[אוניברסיטה]]. הערך הוא חופש/רוח נעורים - נוסעים ל[[הודו]] או ל[[דרום אמריקה]]. הנורמות יוצרות מצד אחד ומגבילות מצד שני את מגוון הבחירות שלנו. למרות שאנו מסוגלים לא לפעול על פי הנורמות, אנחנו לא נעשה זאת משום שאנחנו מבינים שהמצב הקיים הוא טוב לכולם. זו נקודה בעייתית לכאורה בתאוריה, בגלל שכאן התאוריה מתחילה להתקשות מאוד לטפל בסוטים מן הנורמות המקובלות בחברה. עם זאת, היא מספקת לכך הסבר דרך תהליך העבודה של תת-המערכת הבאה.

#תת -מערכת ה[[אורגניזם]] - מייצרת תפקידים דרך ה[[כלכלה]]. כאן הרעיון הוא שבגלל תהליך השיכלולהשכלול וההתמחות שהחברה כולה (כל מערכת הפעולה האנושית) עוברת, אנו נאלצים להסתמך על יותר ויותר אנשים כדי לספק את צרכינו. אפשר להשוות את כמות האנשים שצריך איכר ב[[ימי הביניים]] כדי להשיג אוכל - הוא עצמו, אשתו, אולי כמה ילדים - לבינינו. כמה אנשים צריכים לבצע פעולה כלשהי כדי שנוכל לקנות [[עגבנייה]] בסופר? או יותר מכך, מותגים מחו"ל? המערכת הולכת והופכת מסובכת, ולכן צריך פתרון כלשהו שדרכו אנשים יוכלו לספק את צרכיהםצורכיהם בצורה טובה. אבל, יש פתרון שנוצר, על פי פרסונס, בצורה טבעית לחלוטין. זהו המוסד החברתי של הכלכלה. דרך הכלכלה כל אחד מאיתנו מקבל תפקיד בהתאם ליכולתו והכשרתו ([[קינגסלי דיוויסדייוויס|דיוויסדייוויס]] ו[[וילברט מור|מור]] פירטו יותר על תהליך זה) שבו הוא ממלא את תפקידו, וכך עובדת הכלכלה. ההנחות ה[[נאו ליברליזם|נאו ליברליות]] העומדות בבסיס תיאור זה של הכלכלה הן ברורות.

ארבע תתי המערכות עובדות ביחד באיזון מלא. ביחד הן יוצרות את המבנה החברתי, שפועל על דינמיקה של יצירת קוצנזוסקונצנזוס בין אנשים - יש הסכמה רחבה לגבי הצורך לעבוד למען שימורו של המבנה החברתי, עד כמה הוא נכון והוגן וכו'וכדומה. פארסונס נחשב כמי שמבטא בצורה סוציולוגית את רוח התקופה בשנות החמישים ותחילת השישים באמריקה, תקופת "החלום האמריקאי", לאחר שהאמריקאים ניצחו ב[[מלחמת העולם השנייה]] וזכו למעמד של [[מעצמת-על]].

*'''מבנה''' - לכולן יש מבנה כלשהו, דרגת ההתמחות היא זו שמשתנה.

*'''תפקוד''' - כל המערכות ממלאות את אותם התפקודים, אופן הבצועהביצוע הוא שונה.