ניסן רובין – הבדלי גרסאות

[[קובץ:Professor Nissan Rubin.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ניסן רובין]]

'''ניסן רובין''' (נולד ב[[ה' בתשרי]] [[תרצ"ה]], [[14 בספטמבר]] [[1934]]) הוא [[פרופסור אמריטוס]] ב[[אוניברסיטת בר-אילן]] וראש חוג ל[[סוציולוגיה]] ול[[אנתרופולוגיה]] ב[[המכללה האקדמית אשקלון|מכללה האקדמית באשקלון]].

 

==ביוגרפיה==

 

 

מכיוון שהשילוב בין מדעי יהדות וסוציולוגיה נראה לו מעניין יותר מאשר השילוב בין מדעי יהדות וכלכלה, החליט להמשיך בלימודי תואר שני בסוציולוגיה ב[[האוניברסיטה העברית בירושלים|אוניברסיטה העברית]] במגמה של סוציולוגיה היסטורית שבראשה עמד פרופ' [[יעקב כ"ץ]]. כן שמע את שעוריהם של [[גרשום שלום]], [[שמואל אטינגר]] ו[[שאול אש]]. מלימודיו אלה עיצב את הפרספקטיבה הסוציאלית וההיסטורית שלו על החברה הישראלית והיהודית. פרופ' כ"ץ היה מקור ההשראה העיקרי לתפיסתו ובהדרכתו כתב תיזה לתואר שני.

 

==מחקריו==

 

===הטרילוגיה===

 

 

הפרק השני הוא על הלידה. הוא עוקב אחר "טכניקות" של תכנון מין העובר; דן בשאלת זמן כניסת הנשמה לגוף (עמ' 45 – 49); וממתי העובר הוא ישות עצמאית. לשאלה זו השלכות על המתת עובר ו[[דין רודף|דין "רודף"]], כאשר לידת התינוק עלולה לגרום למות האם (עמ' 61 – 63). הפרק דן גם באמונות שקשורת בלידה; בשדים ורוחות המסכנים את היולדת ובטקסי ההתגוננות מפניהם באמצעות קמעות ולחשים. עוד מבקש הפרק להבין את ההחמרה במשך הדורות בדיני הנידה ובדיני טומאת היולדת.

 

 

הפרק הרביעי הוא על הבכורה וטקס פדיון הבן. בפדיון הבן חייב בכור לאם ולא בכור לאב (יש עוד סוגי בכורה הפטורים מפדיון). רובין מצביע על שאלת מקום עריכת הטקס בזמן המקדש ובזמן שלאחר החורבן (עמ' 129 – 130). הוא מראה כי חמשת השקלים שהכהן היה מקבל היו סכום נכבד לשכיר יום והשתווה להכנסה חודשית, ולכן עלו פרקטיקות שונות להקלה על החייבים בפדיון: תחילה פדיון בחפצי ערך שהוחזרו לבעליהם ואחר כך בסכום נמוך של מעות שעליהן "התחללו" החפצים" (עמ' 131 – 135).

 

====קץ החיים : טקסי קבורה ואבל במקורות חז"ל====

זהו הספר השני בטרילוגיית ספריו של רובין והוא יצא לאור בשנת 1997 בהוצאת הקיבוץ המאוחד. בספר הזה הוא הרכיב טיפוס אידאלי של טקסי האבל היהודיים בספרות חז"ל. הוא ניתח את טקס האבל על שלביו השונים באמצעות המודל האנתרופולוגי של טקסי המעבר (פרקים א-ב).

הספר מקדיש פרק על תפישת החכמים את היחס שבין גוף ונפש. רובין מראה על מעבר מהתפישה המקראית שגוף ונפש הם יחידה פסיכופיזית אחת, עד לתפישה הדואליסטית, שהשתרשה אחר תקופת מרד בר כוכבא, שדגלה בהפרדה בין גוף לנפש (פרק שלישי). בספר התייחס רובין להיקף המעגלים החברתיים החייבים להשתתף באבל ולשינויים שחלו בהיקף האבלים – מחובת אבל של כל בני המשפחה המורחבת ועד לצמצומה כדי חיוב המשפחה הגרעינית בלבד - בעקבות שינויים שחלו במבנה משפחה (פרק רביעי). מקום נכבד תופסים הדיונים בשלבי האבל, החל באונן וכלה בשנת האבל הראשונה(פרק חמישי), ובטיפול במת ובקבורתו (פרק שישי).שני פרקים עוסקים במנהגי האבל ובטקסים המארגנים את היחסים בין האָבל לסביבתו החברתית (כמו "שורות", הספדים, ניחום אבלים סעודות הבראה ועוד). רובין חוקר שינויים שחלו במנהגים אלה וקושר אותם לשינויים שהתחוללו במהלך הדורות במבנה החברתי של הקהילה היהודית בארץ-ישראל ובבבל (פרקים שביעי ושמיני). מול המנהגים היהודיים המסורתיים מובאות דוגמאות מחברות שונות, כולל מנהגי האבל של הקיבוצים בישראל (עמ' 31 – 36).

 

====שמחת החיים: טקסי אירוסים ונישואים במקורות חז"ל====

זהו הספר השלישי בטרילוגיית ספריו של רובין והוא התפרסם בשנת 2004 בהוצאת הקיבוץ המאוחד. הספר מנתח את טקס הנישואים וה[[אירוסים]] כטקס מעבר כפי שהם משתקפים במקורות ההלכתיים והאגדיים של חז"ל, מנקודת מבט אנתרופולוגית. הספר מתאר את כל שלל הטקסים שמה[[שידוכין|שידוכים]] והאירוסים, דרך הטקסים של העברת הכלה מביתה לבית החתן, ולבסוף טקסי הנישואים בבית החתן.

 

 

===Time and Life Cycle in Talmud and Midrash: Socio-Anthropological Perspectives===

הספר יצא לאור בהוצאת Academic Studies Press בבוסטון, בשנת 2008 והוא עוסק בהיבטים סוציולוגיים ואנתרופולוגיים של חקר ספרות חז"ל. בספר מכונסים מאמרים שראו אור מעל במות שונות.

הפרק הראשון הוא מתודולוגי, בו מסביר רובין את גישתו למחקר סוציולוגי-אנתרופולוגי בחקר ספרות חז"ל ומבאר איך למצות תובנה מדעית מתוך טקסטים. הוא מציע להשתמש בגישה [[דדוקציה |דדוקטיבית]] המבוססת על ידע תאורטי מצוי, כדי לגזור השערות מחקר. זאת לצד הגישה ה[[אינדוקציה|אינדוקטיבית]] הפילולוגית-היסטורית. הפרק השני עוסק בתפישת הזמן אצל חז"ל. הוא יוצא מתוך ניתוח תפישת חז"ל את גלגולי הבגד של אדם הראשון ומשמעותו ה[[אפוקליפסה|אפוקליפטית]]. הבגד של אדם הראשון מתגלגל לאורך ההיסטוריה. הוא עובר ממנו ל[[נימרוד]] ואז ל[[עשו]], ל[[יעקב]] ול[[יוסף]], והוא עתיד להיות הבגד של [[המלך המשיח]]. רובין מראה כיצד מתבטלת תפישת הזמן ההיסטורית, אך יחד עם זאת ניתן משקל מיוחד לזיכרון. הם עצבו זיכרון קולקטיבי שהוא יותר מיתולוגי מאשר היסטורי.

בנושא הזמן דן רובין גם במאמר שהתפרסם במקום אחר

 

 

===New Rituals – Old Societies: Invented Rituals in Contemporary Israel===

ספר זה של רובין ראה אור בהוצאת Academic Studies Press בבוסטון בשנת 2009. הספר עוסק בטקסים מומצאים בחברה הישראלית, ומטרתו להבין את חשיבות הטקסים גם בחברה חילונית בת ימינו. בדרך כלל טקסים אמורים לפתור מצוקות של מצבי משבר במעברי חיים, אך בחברה המודרנית והפוסט-מודרנית נתקלים במשברים שהסדר המסורתי הישן אינו מסוגל לתת להם מענה. הספר מצביע על כך שגם בחברה בת-זמננו, שנחשבת לחברה לא טקסית, הטקסים לא נעלמו, אלא רק שינו דמות. רובין חקר כיצד קהילות ויחידים מציינים מצבים של מעבר ושל שינוי ברצף הזמן. החלק הראשון של הספר כולל מאמרים שהדגש בהם הוא הקשר שבין טקסים למבנה החברתי. הפרק הראשון "Social Networks and Mourning : A Comparative Approach"

דן בטקסי האבל של הקיבוץ החילוני בהשוואה לטקסים חילוניים בחברות אחרות. הפרק השני " Unoffical Memorial Rites in an Army Unit"

עוסק בטקסי אבל ואזכרות לא ממוסדים של חיילים על חבריהם שנפלו. שני המחקרים מצביעים על דפוסי אבל שונים המשקפים ואריאציות במבנה החברתי. החלק השני של הספר כולל שלושה מאמרים העוסקים בטקסי הדת האזרחית ובהמצאת מסורת. המאמר "Ethnic Civil Religion: A Case Study of Immigrants from Rummania in Israel " (פרק שלישי), נכתב עם רינה נאמן ומצביע על שילוב של יסודות מן הדת המסורתית והדת האזרחית בעיצוב טקסים לחברי ארגון וולונטרי חילוני המאפשר גיבוש של זהות אתנית רומנית בישראל. פרק רביעי "Death Customs in a Non-Religious Kibbutz: The Use of Sacred Symbols in a Secular Society"

 

בספר רובין חידש מושג אותו כינה "טקסי הגדרה פרטיים", שבהם הוא דן בשני הפרקים של החלק השלישי של הספר. המאמר "From Fat to Thin: Informal Rituals of Identity Change" (פרק שישי)

שנכתב עם כרמלה שמולביץ ומאירה וייס, עוסק בשמנים שעברו [[ניתוח הצרת קיבה|ניתוח לקיצור קיבה]] וחוקר כיצד הם מעצבים את זהותם החדשה כ"רזים", באמצעות טקסים. רובין העניק להם את הכינוי "טקסי הגדרה פרטיים" מכיוון שהיחיד מגדיר את זהותו מחדש באמצעות טקסים. רוב הנחקרים במחקר זה ביצעו באופן לא מודע טקסים שגרמו להם ולסביבתם לאשרר זהות חדשה של אדם רזה. בזה נפתח פתח למחקרים שעוסקים בשינוי זהות בסטאטוס בסיסי של אדם שבו לא צפוי שינוי (למשל: [[שינוי מין]], [[חזרה בתשובה]] וכדומה).

 

פרק שביעי "Formal and Informal Retirement Rites in Israeli Army"

שנכתב עם דרורה פאר, עוסק בטקסים רשמיים ולא-רשמיים של קצונה בכירה הפורשת מצה"ל. רובין מראה שהטקסים הלא-רשמיים, שהם טקסי הגדרה פרטיים, חורגים מעבר למה שמחייבות [[פקודות מטכ"ל]]. באמצעות טקסי הפרישה האלה הם מגדירים את זהותם החדשה ואת כניסתם ל[[חברה אזרחית|חברה האזרחית]]. אצל קצינים בכירים מדרגת [[אלוף משנה]] ומעלה זהו טקס של פרישה מהצבא אבל גם טקס של שילוב ב[[אליטה|אליטות]] האזרחיות. לעומת זאת הטקסים של הקצונה הזוטרה ושל ה[[דרגות צה"ל#נגדים|נגדים]] הם טקסים שמבטאים בעיקר ניתוק מהצבא, אבל לא מבטאים את הקשרים שלהם עם החברה האזרחית.

 

==ספרים==

* ראשית החיים : טקסי לידה, מילה ופדיון-הבן במקורות חז"ל. תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1995

<div style="direction: ltr;">

</div>