אל-מקתדר – הבדלי גרסאות

המערכה המתמשכת שהתקיימה באזורי הספר עם ה[[ביזנטים]] תחת [[ניקפורוס השני]] החלה לנטות לצידם, ושטחים נרחבים אבדו לח'ליפות. במקביל, פשיטות [[בולגרים (עם טורקי)|בולגריות]] על הספר הצפון-מערבי של האימפריה הביזנטית אילצו אותם להסיט ממשאביהם ולהפנות כוחות לחזית זו. בשנת [[917]] שלחה הקיסרית הביזנטית, [[זואי קרבונופסינה]] משלחת דיפלומטית לבגדאד במטרה לדון בתנאי הפסקת האש ופידיון השבויים. המשלחת התקבלה בהוד ובהדר, והוסכם על הפסקת הלחימה ועל תשלום [[כופר נפש|כופר]] של 120,000 [[דינאר|דינרי]] [[זהב]] לפידיון ה[[שבוי|שבויים]] ה[[אסלאם|מוסלמים]]. הכניעה העבאסית לביזנטים שילהבה את המון זועם של תושבי בגדאד והם החלו לזעוק קריאות בגנותו, על כך שהוא מפקיר את אדמות האימפריה בידי כופרים ומרצו מוקדש אך ורק למרדף אחר נשות החצר. בתפילות יום השישי אף נסקל [[אימאם]] שדקלם את שמו בתפילת יום השישי.

ניסיונות הייצוב של הח'ליפות בימי שלושת קודמיו בתפקיד כשלו כשלון חרוץ מיד עם עלותו לשלטון. ימיו של אל-מקתדר עומדיםעמדו בסימן פריחתם הגדולה האחרונה של התרבות והמדעים האסלאמיים. [[אחמד_אבן_פדלאן|אבן פדלאן]], חוקר הארצות הנודע, יצא למסעותיו בשליחותו של אל-מקתדר אל [[רוס]] ו[[בולגריה]]. [[מוחמד_אבן_ג'ריר_א-טברי|א-טברי]], ה[[היסטוריון]] וה[[תאולוג]] ה[[ערבי]] הנודע מכולם, כתב אחדות מיצירותיו הגדולות תחת שלטונו בבגדאד ונפטר ב-[[923]]. המלומד, הרופא והאלכימיסט [[א-ראזי]] (Rhazes) חי ופעל בעיר עד למותו בשנת [[930]]. בימיו של אל-מקתדר פעל בעיר גם ה[[סופיות|צופי]] המפורסם חסין בן אל-מנצור [[אל-חלאג']], אשר הכריז על עצמו שהוא "האמת", הוקע ככופר ונצלב בהוראתו של אל-מקתדר בשנת [[922]].