גריגורי לבנפיש – הבדלי גרסאות

'''גריגורי לבנפיש''' (ב[[רוסית]]: '''Григорий Яковлевич Левенфиш''');{{כ}} ([[9 במרץ]] [[1889]] - [[9 בפברואר]] [[1961]]), [[שחמטאי]] בדרגת [[רב אמן (שחמט)|רב אמן]] [[יהודי]]-[[רוסי]]. אחד משחקני ה[[שחמט]] הטובים ביותר ברוסיה בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים. היה פעמיים אלוף ברית המוצעות לשחמט (בשנים 1934 ו-1937) וסיים בתיקו [[דו-קרב ]] עם [[אלוף העולם בשחמט|אלוף העולם]] לעתיד [[מיכאל בוטביניק]]. [http://www.geocities.com/al2055km/matches/1937/bo_le_37.html[סופר]] שחמט מוערך.

לבנפיש נולד ב[[פולין]], שהייתה בעת ההיא חלק מ[[האימפריה הרוסית]]. מרבית שנותיו הראשונות בילה ב[[סנקט פטרבורג]], שם למד באוניברסיטה הנדסה כימית. לראשונה הוכר כשחמטאי מוביל כאשר ניצח באליפות השחמט של סנקט פטרבורג בשנת 1909 ולאחר מכן שיחק בתחרות החזקה ב[[קרלסבד]] (כעת [[קרלובי וארי]]) בשנת 1911 (ניצח: [[ריצ'רד טייכמן]]). רמת משחקו בעת ההיא הוערכה כשקולה לאמן [[מיכאל צ'יגורין]]. בעשור של שנות העשרים המשיך לבנפיש להצליח היטב בתחרות מקומיות ובפרט זכה באליפות לנינגרד בשנים 1922,1924 ו-1925.

בתחרות חזקה מאוד שהתקיימה במוסקבה בשנת 1935 חלק לבנפיש מקום 6-7 עם 10.5/19 (ניצחו: מיכאל בוטביניק ו[[סאלו פלור]]. [http://www.geocities.com/al2055km/it/1935/moscow35.html] באליפות סובייטית בעיר לנינגרד בשנת 1936 הגיע למקום השלישי עם 8.5/14 . בתחרות ההכנה של לנינגרד-מוסקבה בשנת 1939 חלק לבנפיש מקום 3-6 עם 10/17, אחרי המנצחים סאלו פלור ו[[שמואל רשבסקי ]].

למרות הצלחותיו התעלמו שלטונות השחמט הסוביטיים מלבנפיש. הם תמכו בעקביות ביריבו הגדול בוטביניק, ולא עודדו מתחרים שלו. לבנפיש היה שייך לדור הישן של האמנים, מבוגר ב-22 שנים מבוטביניק. כתוצאה מהתעלמות זו היו חייו טרגיים במידה מסוימת, שכן היה האמן החזק היחיד שלא קיבל מלגת קיום. משמעות הדבר הייתה בין היתר שהוא גר בחדר קר ברובע גרוע, הממשלה סרבה לתת לו אשרת יציאה שתאפשר לו להתחרות בתחרויות כגון AVRO 1938 הגם שהיה אלוף ברית המועצות באותה עת. סירוב זה ערער את מעמדו עוד יותר והשפיע גם על מצב רוחו, שלא לדבר על האפשרות להתפתח כשחקן שחמט. שחקנים אחרים שנולדו לפני המהפכה כגון [[אלכסנדר אליוכין]], [[יפים בוגוליובוב]], [[עקיבא רובינשטיין ]] ו[[אהרון נימצוביץ']] הורשו כולם לנסוע וכולם גם השתקעו במערב. נטול אפשרויות אלו לבנפיש שיחק אך ורק בתוך גבולות ברית המועצות והשלים את הכנסתו בעבודה כמהנדס בתעשיית הזכוכית. לבסוף נאלץ לפרוש משחמט לחלוטין.

‏</ref>משמיע הד של מחשבותיהם של רבי אמנים שהכירו את לבנפיש. הם דברו על אדם עם יושרה ועצמאות, שמעולם לא התלונן על תנאי חייו הקשים. [[בוריס ספסקי]] פגש אותו בתחנת רכבת תחתית במוסקבה, ימים אחדים לפני מותו. לבנפיש נראה גרוע מאוד, החזיק מטפחת צמודה לפיו וסיפר שזה עתה עקרו לו שש שיניים. [[ואסילי סמיסלוב ]] מספר על הביקור של לבנפיש בביתו, כארבע שנים לפני מותו, כאשר הגיע עם ערימה גדולה של ניירות. התברר שזה כתב יד שמפרט מחקר של סיומי צריחים שבו השקיע עשרות שנים. לבנפיש ביקש מסמיסלוב להגיה את הניירות, ולאחר מספר תיקונים מינוריים פורסם הספר "תאוריה של סיומי צריחים" בשנת 1957 עם שמות שני המחברים. סמיסלוב מודה שכל העבודה הקשה נעשתה על ידי לבנפיש. ‏‏‏<ref>‏

*''Rook Endings'', by Grigory Levenfish and Vasily Smyslov, 1971, Batsford. ISBN 0-7134-0449-3.

</div></ref>

באשר ליכולת משחקו, סוסונקו מצביע על הבנתו העמוקה במשחק ועל יכולתו לזהות מסעים מבריקים ורבי דמיון. כטקטיקן לבנפיש הצטיין, ובמשחקיו ישנן תחבולות אלגנטיות ומכות טקטיות לא צפויות, שרבים חשבו שהן שאפתניות במידה בלתי אפשרית. לבנפיש היה גם תיאורתיקן של פתיחות, פיתח את התקפת לבנפיש, הסתעפות חריפה בהגנה הסיציליאנית שנועדה להילחם במבנה הדרקון הפופולרי. עד היום נותרה הסתעפות זו בשימוש המודרני.

התקפת לבנפיש בהגנה הסיציליאנית.